אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה
"אני לדודי ודודי לי", הוא הפסוק שרמזו בו חכמים את חודש אלול, פסוק המלא אהבה. "הימים הנוראים", הוא הכינוי שהתקבל בקהילות ישראל לימים הללו, כינוי שכולו יראה. יראה וחרדה יש כאן, או אהבה ופיוס?
אכן, ראשיתם יראה אבל סופם אהבה. תחילתם חרדה, ואחריתם שמחת הטהרה והתיקון.
כל אומות העולם פותחות את השנה החדשה במסיבות רעים צוהלות, בהמולות צחוק ובזיקוקי דינור המאירים שמיים בצבעוניות בוהקת. וישראל פותחים את השנה בתשובה, בביקורת עצמית ובדמעות של סליחות.
התשובה תחילתה בזעזועי הנפש ובחרטה עמוקה מטיפשות החטא, מעוצמת הכישלון, מחולשת האדם, אבל סופה התחדשות נעורים כנשר המשיר נוצותיו שהכבידו עליו כל כך, התחדשות המביאה טהרה כדברי משורר תהילים: "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי. הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים. הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי".
• • •
חג הסוכות שני פנים לו. מחד גיסא הוא אחד משלושת הרגלים. במעגל אחד סוכות הוא חג האסיף, אחר פסח חג האביב, ושבועות חג ביכורי קציר חיטים. אבל מאידך גיסא הוא שייך גם למעגל שני. סוכות הוא גם חג החותם את חגי תשרי. ראשיתם של מועדים אלה בראש השנה, "בכסה ליום חגנו". ראש השנה הוא המועד היחיד שחל ביום שהלבנה מתכסה בו, ואורה אינו מאיר לישראל. השנה החדשה נפתחת ביום מלא יראת הדין. היא נפתחת עם שופר מעורר נרדמים השקועים בהבלי הזמן, ואף מזעיק ומחריד וקורא מן המיצר. שופר הממליך מלכות שמיים, מזכיר זיכרונות ראשית האומה מעקידה בהר המוריה עד לקול שופר סיני במתן תורה, וקול שופר גדול גואל, מקבץ אובדים ונידחים. אשרי העם יודעי תרועה.
ואחרי עשרת ימי התשובה, באים הפיוס והטהרה בבגדי לבן ביום הכיפורים. יום אדיר בימי שנה, יום שריצה איש את רעהו, יום שרוח תחנונים ושלווה מרחפת בעולם מכל נדרי ועד נעילת דלתות היכל ועימם דלתות שמיים, וזכי נפש חשים בה שהיא מנשבת. ולבסוף חותמת את סדרת מועדי תשרי, שמחת חג הסוכות. רק אחר ראש השנה ויום הכיפורים יכול לבוא חג הסוכות. שמחה שאינה חיצונית ומזויפת יכולה לבוא רק עתה. התיקון והטהרה הם המובילים לשמחה אמיתית, שמחה פנימית שפורצת גבולות של בתים, ומושיבה את כל ישראל בסוכת ענפי אילן תחת כוכבי שמיים. ובחג גם נטילת ארבעה מינים באגודה אחת. יחד אוחזים אתרוג לולב והדס מלאי מצוות ומעשים טובים עם ערבה נטולת טעם וריח, אבל היא דווקא המעניקה רעננות וטבעיות לאגודה כולה. היש שמחה גדולה מזו?
ועוד, שמחת הסוכות גם משיבה לנו כוחות נפש שאיבדנו בדכדוך העצמי של הביקורת והחרטה על החטא בימים הנוראים. לא מפני שהתשובה מדכדכת, אלא שהתשובה מכריחה פגישה עם החטא. והפגישה עם הכישלון מכאיבה מאוד ומרירות יש בה. משל למחטא פצע ומפיס מורסה שהמגע מכאיב לו אך הכרחי הוא לריפוי. אמת, מי שנפגש מחדש עם כשליו מתמלא צער. הרבה ניסה הוא להדחיק את חטאיו ולהתעלם מהם, אבל הם צפו ועלו לרצונו ושלא לרצונו, חזרו והעיקו על חייו. עתה, אזר אומץ לעמוד מול החטא ולתקן. כשנלחם האדם בכוחותיו השליליים גם הכוחות החיוביים ועוז החיים נפגעים, והוא נחלש. לכן אחר חשבון הנפש, התשובה והסליחה באים ימים שיחזקו ויתמכו בו. השמחה וחדוות הנפש מנשאים את הכוחות, וממתקים את מרירות הימים הנוראים. שמחת החג מסייעת לנו לצאת מאותו דכדוך אל בריאות נפשית של הפרט ושל האומה. לשם הבריאות הזאת יש לעבור תהליך קשה של תיקון, אבל אם אמיתית היא החרטה וכנה הביקורת העצמית היא מוכרחה להוביל בסופה לאהבה ולשמחה. ימי השמחה באו לרפא ולנחם.
• • •
בחג הסוכות עוזב כל איש את ביתו המוגן בקירות עבים החוצצים בינו לבריות ובינו לבין העולם שסביבו, ועובר לדור שבעת ימים בסוכת עראי פתוחה, בצל שמיים וכוכבים מאירים ובניחוח אילנות מסככים.
ובסיומם של שבעת ימי חג הסוכות נוסף עוד יום טוב אחד: שמיני עצרת. מה טיבו של יום זה?
הימים נפתחו ביראה ובסליחה, ונתעלו לתרועת מלכות, ונצרפו בתשובה ותיקון, ונתיישרו במעיין טהרה, ונתרפאו בשמחה, וחותם אותם יום שמיני עצרת בנעימות נצח, וכדברי המדרש: "משל למלך שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה שבעת ימים, ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי עתה סעודה קטנה אני ואתה כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: קשה עליי פרידתכם, עכבו עמי עוד יום אחד". ואף שאחרי יום זה ייפרדו ישראל מימי חג לימי החולין איש לכרמו ולמלאכתו, ומה הועיל עוד יום טוב נוסף? אלא שיום זה העיד על אהבה. ובמקום שיש אהבה אין פרידה.
"תודיעני אורח חיים" = בראש השנה ויום הכיפורים, "שובע שמחות את פניך" = בחג הסוכות, "נעימות בימינך נצח" = זה שמיני עצרת.
• • •
כאבנו עמוק מִיָּם, ראינו ועינינו כלות איך בשנה הזאת ובשנה שקדמה לה, עטופי טלית נוטלי לולב ניטלו מסוכתם, נפלו המחיצות נתערבב הסכך, בצל שמיים חסותם.
מי ייתן ונזכה מהרה לראות יחד שבטי ישראל אוחזים אגודה אחת של אתרוג זהב, לולב תמרה זקוף, הדס משולש עלים ירוקים וערבה רעננה ולבלוב בראשה, שמחים יחדיו בסוכת שלום תחת כוכבי שמיים מאירים. •
התשובה תחילתה בזעזועי הנפש ובחרטה עמוקה מטיפשות החטא, מעוצמת הכישלון, מחולשת האדם, אבל סופה התחדשות נעורים כנשר המשיר נוצותיו שהכבידו עליו כל כך
