ב-9 בפברואר 2024, אחרי כמעט מאה ימי לחימה רצופים, נכנס קצין סיירת הצנחנים עמרי רוזנבליט ביחד עם חייליו לטהר עוד מבנה בחאן-יונס. אלא שהפעם זה הסתיים אחרת. הבניין קרס על הכוח, ורוזנבליט מצא את עצמו בטיפול נמרץ. הוא איבד את רגלו, אבל לא את רוח הקרב.
שנה וחצי אחרי, רוזנבליט, בן 24, משלב עבודה בחברת הבנייה "מנרב" עם הכנות ללימודי חשבונאות באוניברסיטת רייכמן שיחלו בקרוב, ועם מה שהוא מגדיר שליחות. "אני פרזנטור של ארגון נכי צה"ל ושל בית הלוחם", הוא אומר בגאווה ומצטט את הרבי מלובביץ' שפסק שאין להשתמש בביטוי "נכי צה"ל" כי אם "מצויני צה"ל". "יום אחד, אם אעבוד בתפקיד ניהולי בארגון, אולי אשנה את השם ל'ארגון מצויני צה"ל'".
לא מדובר בתרחיש דמיוני. "המנכ"ל והיו"ר אומרים לי, 'בעוד 15 שנה כשתהיה מנכ"ל הארגון תעשה ככה וככה'", הוא צוחק. "אני מאוד מחובר לארגון ומאמין במה שאנחנו עושים. ארגון נכי צה"ל הוא הארגון הכי חשוב במדינה".
את הגישה האופטימית שלו, שלפיה "עם כל הקשיים אני בוחר לחייך ולעשות את השינוי הקטן בחלקת האלוהים שלי", הוא מביא גם לרשתות החברתיות, לטיקטוק ולאינסטגרם, דרך פנייה ללוחמים וללוחמות שנפצעו בחרבות ברזל לצאת מהמיטה. "יחד עם חבר טוב שלי מהצוות בצבא, ליאור וייסמן, אנחנו יוצרים את התוכן עבור הארגון, הוא על הצד הטכני ואני על המסרים. אני גם זה שמופיע מול המצלמה ומשכנע את פצועי המלחמה להגיע לבתי הלוחם. יש הכל. ציור ופיסול בשיש, סנוקר וביליארד וסדנאות וחבר'ה, וכל מה שצריך כדי שיהיה כיף".
עד 7 באוקטובר, רוזנבליט אומר, הארגון היה "הקאנטרי קלאב של לוחמי ששת הימים, יום כיפור, לבנון. מאז התקבלו 16 אלף חברים חדשים, כולל נשים, וממוצע הגיל ירד. אני יודע כמה חשוב שלוחמים פצועים יגיעו ויהיו עם בני גילם. אתה פתאום משחק כדורסל עם חבר'ה בגילך, וכולנו, על כיסאות הגלגלים, חוזרים להיות צעירים שרק רוצים להוציא מרץ.
"ככה האנרגיה חוזרת, כי מה שחסר לך אחרי הפציעה זה תחושת החבר'ה, הצוות. פתאום כולם כמוך, ואתה מקבל בשנייה את כל מה שנלקח ממך כשנפצעת.
"אמנם אין לי רגל אבל אני על המגרש. לוחמים מגיעים ממקום מאוד פיזי. הייתי אתלט כל חיי, שיחקתי כדוריד, ונכון שהמעבר לכדורסל בכיסאות גלגלים קשה וגורם לך בהתחלה לקלל כשהכיסא מסתובב לך והכדור מחליק ובורח. אתה ממש מרגיש את המגבלה וזה מתסכל. אבל אחרי כמה ימים אתה חוזר למגרש וזהו, אתה שם".
ארגון נכי צה"ל מפעיל ארבעה בתי לוחם: בתל-אביב, בחיפה, בירושלים ובבאר-שבע, ובקרוב גם באשדוד, שמשרתים יותר מ-80 אלף איש. "ההתמודדות האמיצה של הגיבורות והגיבורים שלנו", אומר יו"ר הארגון עו"ד עידן קלימן, פצוע צה"ל בעצמו, "היא ההוכחה האמיתית לייחודיות של החברה הישראלית כולה".
רוזנבליט הוא בהחלט דוגמה מייצגת. עם ההרצאה שלו "לקום תמיד על רגל ימין", הוא מגיע לחיילים בודדים, לצעירים לפני ואחרי צבא ולקהילות יהודיות ברחבי העולם. עכשיו הוא משלב את ההרצאות עם גיוס כספים לארגון נכי צה"ל, ובנסיעה האחרונה ללונדון הצליח לגייס תרומות בסכום דמיוני של כמה מיליוני שקלים. בקרוב ייצא למסע הרצאות בארצות-הברית.
"יצא לי דבר על הפציעה עם פקיד קבלה במלון שהתברר שהוא מטהרן, ושנינו סיכמנו שאין שם עתיד", הוא צוחק. "פגשתי גם פצוע מלחמה מאוקראינה, ודיברנו על המלחמות שלנו. בכל שיחה כזו שאני עושה, אני משיב עוד אוהד אחד למדינת ישראל".
