כמעט שנתיים אחרי שמחבלים ניסו לרצוח אותה ואת בני משפחתה, מירי גד מסיקה, ילידת בארי, מסייעת לאחרים באמצעות "המרכז לצמיחה מטראומה", המבוסס על מודל ייחודי שפיתחה להתמודדות עם מצבי דחק. "מאז 7 באוקטובר אנחנו מתקיימים בשני עולמות במקביל – אחד שעדיין חי את היום הזה, ואחד שבו ממשיכים הלאה", אומרת גד מסיקה. "זה מצב שמרוקן את הגוף ואת הנפש, אבל החזרה לחיים חזקה מאיתנו".
עד השבת ההיא, ועוד לפני שחישבה מסלול מחדש, גד מסיקה הייתה אשת שיווק ומיתוג. "אחרי שנים שהייתי שכירה בעולמות השיווק, פנה אליי אלי שרעבי, שהיה אז מרכז המשק בבארי, והזמין אותי לקדם איתו את היזמויות של הקיבוץ. התחנה הראשונה הייתה 'עיונה', נגרות בעבודת יד של יונת אור, שנרצחה בקיבוץ, ושבעלה דרור הוא חלל חטוף בעזה. גם עם דרור עבדתי כשניהל את המחלבה של בארי. ב-2016, הרבה לפני וולט, הקמנו יחד מערך למכירת גבינות עד הבית".
1 צפייה בגלריה
("לא הרגשתי חוסר אונים אלא שמתי לעצמי למטרה לנהל את האירוע". מירי גד מסיקה | צילום: הרצל יוסף)
אחרי שלוש שנים לצידו של שרעבי בקיבוץ, גד מסיקה הקימה עסק עצמאי לאסטרטגיה שיווקית. ואז הגיע 7 באוקטובר. בבוקר אותה שבת היא הסתגרה בממ"ד עם בן זוגה אלי ושלושת ילדיה במשך שעות, עד שהאש שהציתו המחבלים התקרבה. כשהבינה שהם עומדים להיחנק, היא הודיעה לבני משפחתה – קופצים מהחלון.
הדבר שלמדה על עצמה באותו יום שחור, היא אומרת, זה שהיא יודעת לנהל מצבים שנראים חסרי תקווה. "היה לי ברור שאני לא מוכנה למות מחנק או משריפה. העדפתי שנמות מיריות על הדשא".
כשקפצו מהחלון, בנה ריסק את כף הרגל. "בזכות השכן שכתב לי עוד קודם שהוא מחכה לנו בבית ממול עם אקדח שלוף הצלחנו לסחוב את הילד על הגב ולהגיע אליהם. השכנים, איילת ואיתן, סיכנו את החיים שלהם כדי להציל את שלנו".
בבית השכנים הם ניצלו שוב, כשהמחבלים ירו על הממ"ד שבו שהו אך לא פגעו בהם. רק ברבע לשבע בערב, מוצאי שמחת תורה, הגיע כוח של סיירת מטכ"ל לחלץ אותם. "פינו אותנו באוטובוס שעלה על כביש 232, אבל אם חשבנו שיש לנו רגע להסדיר נשימה, טעינו. קצת לפני קיבוץ עלומים ארבו בצידי הדרך שתי חוליות מחבלים שריססו את האוטובוס ביריות".
במהלך השעות הארוכות בממ"ד, גד מסיקה הבינה שהיא חייבת לשרוד, גם בשביל לספר. "צילמתי קצת והעליתי תמונות וסטטוסים קצרים בפייסבוק, ברמה של שורה או שתיים, כדי שיידעו מה קורה איתנו. קיבלנו אלפי תגובות והודעות, אנשים נצמדו לדיווחים שלי כדי להבין מה קורה.
"אחרי חודש שאלה אותי מישהי שסייעה לחברי בארי אם יש לי הרצאה על מה שעברנו. לא הייתה לי, אבל מיד אמרתי כן. ידעתי שזו ההזמנות שלי לספר את מה שעבר עלינו. פניתי לשני פרץ קריב, מומחית לבניית הרצאות, ויצרנו מודל שנקרא 'יש לי אותי'.
"מתוך המודל הבנתי שחלק מאסטרטגיית ההישרדות שלי היה מה שנקרא בטיפול בטראומה 'זרע הצמיחה'. העובדה שכבר בממ"ד ידעתי שיש לי תפקיד – להציל את המשפחה שלי ולספר מה עברנו - גרמה לכך שלא הרגשתי חוסר אונים, אלא שמתי לעצמי מטרה לנהל את האירוע. לא הייתי קורבן של הנסיבות, לקחתי אחריות על החיים שלי. אפילו בין מוות בשריפה למוות ביריות הייתה לי בחירה.
"גיליתי שזה דפוס שמנחה אותי לאורך החיים, שיושב על אותם מנגנונים של פיתוח חוסן וצמיחה מפוסט-טראומה. שמתי לעצמי למטרה להסביר לאנשים שגם מאובדן כל כך גדול יכול לצאת משהו חיובי".
כאן נולד הרעיון להקים מרכז חדשני לצמיחה מטראומה, המשלב תהליך עומק, כלים פרקטיים והשראה. נכון לעכשיו גד מסיקה מגיעה עם המנחות שלה – כולן עברו בעצמן טראומה וצמחו ממנה – לקהילות ולאנשים שחוו טראומה אישית או קולקטיבית. בעתיד, כך גד מסיקה מתכננת, יוקמו מרכז פיזי בקיבוץ בארי ומרכזים שונים ברחבי הארץ.
"החזון שלי הוא לשנות את השיח על מה שקורה לנו", היא מסכמת. "נכון שב-7 באוקטובר עברנו זוועת עולם שהלוואי שהיה אפשר למחוק, אבל מאחר שאנחנו לא יכולים למחוק את מה שקרה, צריך ללמוד לעשות עם זה משהו".
