לתפקידו כסמל מחלקה בפלוגת ה-D-9 של גדוד ההנדסה 601 נכנס אמיר דולמן בינואר 2024, לאחר שאיבד בקרב בצפון הרצועה את חברו הטוב, סמ"ר סופיאן דגש ז"ל. כארבעה חודשים לאחר מכן הוא עצמו נפצע אנושות ברפיח, ונחשב לפצוע הקשה ביותר בגדוד.
"אני ולוחם נוסף ישבנו ב-D-9 בחזית הכוח ברפיח", משחזר דולמן. "התכוונו לאכול. החזקנו קבנוס מהמנות קרב ואני התכוונתי לפתוח פחית שימורים של כרוב כבוש. הבחור שהיה איתי אמר לי, 'עזוב, תחזיר את הפחית לתא המטען, נאכל אותה בערב'. בדיוק עלו מולנו בקשר, ושנינו קמנו מהמקום. באותה השנייה חטפנו נ"ט בדיוק איפה שישבנו קודם. הפחית שימורים הצילה אותנו, ככה אלוהים רצה".
1 צפייה בגלריה
("זה עוד משהו להתעסק בו, חוץ מרופאים ובתי חולים ושיקום". אמיר דולמן | צילום: מאיר אבן חיים)
היום, אחרי שיקום ארוך וכשהוא מתכנן את החתונה עם בת זוגו יעל, דולמן, בן 21, מתמחה בשזירת פרחים. "ההתעסקות בפרחים ובמכירה של הזרים מאפשרת לי לצאת מהראש של השיקום הנפשי והפיזי, לשכוח מהפציעה ולהיות בעולם אחר לגמרי, עולם של יופי ועשייה", הוא מסביר.
את הסיטואציה הזו היה קשה לדמיין אז, כשדולמן נפצע באורח אנוש מהדף פגיעת הנ"ט. אחרי שהצליח לחלץ את עצמו מהכלי הבוער, הוא פונה מורדם ומונשם לסורוקה כשהוא סובל מכוויות ומפגיעות בריאותיו. "מסורוקה עברתי לשיקום בתל השומר", דולמן משחזר, "והיום אני נושם רגיל ועדיין נמצא בשיקום יום".
הוא גדל בערד כילד חילוני שלא חגג בר-מצווה, אבל אחרי ששרד את הפציעה הקשה התקרב לדת. "ארוסתי החליטה לבקש עבורי תפילין, והן הגיעו כשהייתי מורדם ומונשם", הוא מספר. "כשהתעוררתי ביקשתי מהרב שיניח לי תפילין. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחברתי לדת. ואז בשיקום עשו לי עלייה לתורה. היה מרגש מאוד, באו כל החברים, המשפחה. חגיגת בר-מצווה שלמה".
הצעד הבא הוא החתונה עם יעל, "בקיץ הבא בעזרת השם. עדיין אין תאריך, אבל נקבע. אנחנו שש שנים ביחד, גרים באריאל ומגדלים את הכלב הטיפולי שלי, בלו. הוא כלב ממרכז 'שבילים', והוא עוזר לי להתמודד. בלו קופץ עליי, מרגיע אותי, כמו שמיכת כובד. עכשיו הוא כבר כוכב טיקטוק בזכות הסרטונים שיעל מצלמת ומעלה לרשת".
אל העיסוק בפרחים דולמן הגיע הודות למיזם "פרח השכונות", שתכליתו לסייע לפצועי צה"ל. "את הפרויקט הקימו שני לוחמים פצועים שהפכו בשיקום להיות חברים טובים שלי, והמטרה היא, לצד השיקום הרפואי והנפשי, לדאוג גם לשיקום תעסוקתי", מסביר דולמן, שהפך שותף למיזם. "כל לוחם מקבל ליווי מקצועי, דוכן ומציב אותו בכל מקום שהוא בוחר. הדוכנים פועלים בימי שישי ובחגים, ואנשים מתרגלים להגיע לקנות פרחים. להיות בעשייה, להיות עם לקוחות, לשזור ולמכור פרחים, להתקדם, לדבר, זה עושה טוב לנפש. חוץ מזה, זה עסק לכל דבר".
את הפרחים הם קונים מספק במרכז ומוכרים ללוחמים. "זה עוד משהו להתעסק בו, חוץ מאשר רופאים ובתי חולים. זה עוזר לנו להתנתק. כרגע יש לנו במיזם שישה דוכנים – בגני-תקווה, ביהוד, בסביון, בנתיבות ושניים בערד, אחד מהם שלי, במתחם צים".
דולמן לא נותן לפציעות בידיים להפריע לו במלאכה העדינה של שזירת הפרחים. "כשאתה רוצה להשיג משהו, אין דבר שיעצור אותך, בעיקר כשסביבך יש מי שתומכים בך", הוא אומר. "יד ימין שלי פגועה ויד שמאל בוודאות לא תחזור לתפקוד מלא, רק בעזרת ניתוחים אולי יהיה אפשר לשפר את מצבה. ואני בכל זאת מתעקש לשזור.
"אם אחפש בפינצטה, אמצא על מה להתלונן, אבל זה לא הרעיון", דולמן מסכם, "כמובן שיש פצועים שנופלים בין הכיסאות, זה בסוף בירוקרטיה, אבל אין עוד מדינה שתומכת ככה בחיילים שלה".
