סמדר שיר: היי, אהלן, שלום חברים. תודה שבאתם. ברגעים אלה אנחנו הולכים להמציא את הגלגל. במקום עוד ראיון שגרתי לקידום המופע החלטנו ללכת על ראיון קבוצתי בווטסאפ. "פרלמנט המזרח" הוא שם זמני בלבד. איך בא לכם לקרוא לקבוצה?
הפרויקט של רביבו: קסם המזרח, כשמו של המופע. (שולח צילום של הפוסטר)
אביבה אבידן: שיר לסמדר.
סמדר: חשבתי שתציעי את "כותל המזרח".
ישי לוי: שירים שהם קסם, הקסם שבשיר.
(אחרי שעתיים...) סמדר: קומו עורו! נרדמתם?
רביבו: אנחנו במצדה, רגע לפני הופעה.
סמדר: טיפסתם בשביל הנחש?
רביבו: לא, אנחנו למרגלות המצדה, הירח מאיר ונפתח עם "הוי לאהבה".
אביבה: בדיוק הגעתי להופעה בקריית ענבים ואני כבר מרגישה אוויר הרים צלול כיין. שכחתי מה זה להיות ירושלמית. אחרי הלחות בתל-אביב אני נושמת.
אבנר גדסי (הודעה קולית):
עכשיו ירדתי מהבמה בירושלים. ולא הצלחתי למצוא שם לקבוצה.
סמדר: בסופו של מאבק בן שנים, כיום כולם משתמשים במונח "מוזיקה ים–תיכונית". האם המונח הקודם, מוזיקה מזרחית, מפריע לך?
ישי: זה מעולם לא הפריע לי, אני מזרחי גאה, גאה לשיר בסגנון הזה. ובכלל, בעיניי כל השירים שיוצאים בעברית הם מוזיקה ישראלית לכל דבר, שמשלבת בתוכה קשת של השפעות מוזיקליות וזה כל הקסם.
אבנר: בתחילת שנות ה–70 לא היה מונח כזה מוזיקה מזרחית. כן היה מאבק תרבותי וחברתי, שכונות מצוקה וכו'. הקטלוג הזה התחיל עם זמרי קסטות, אחר כך עידנו את המילה למוזיקה ים–תיכונית. עליי לא השפיע המיון והקטלוג הזה. לאורך כל הדרך נצמדתי לסגנון שלי.
רביבו: מזרחי/ ים–תיכוני/ ישראלי, מה זה משנה? העיקר שהמוזיקה מרגשת ועושה טוב על הלב.
אביבה: בדיוק!
סמדר: בוקר טוב! חמישי שמח! מי אוהב את חמישי ולמה?
אביבה: אני, כי עוד מעט שישי-שבת. מהבוקר אני במטבח.
ישי: אני אוהב את חמישי, מחכה לערב שבת, קידוש עם הילדים והנכדים. בחמישי איריס מתחילה להכין מטעמים, לפעמים גם אני מבשל.
רביבו: חמישי זה רגל וחצי בתוך השבת ואצלנו, ברוך השם, חמישי זה גם הופעה, אז שמח.
סמדר: אתם אחרי שנתיים של הופעות בצל המלחמה. במה הן שונות מאלה שלפני 7 באוקטובר?
ישי: מאז פרוץ המלחמה ההופעות קיבלו משמעות אחרת, הן לא רק מוזיקה, הן גם נותנות נחמה וכוח למדינה שלמה, תחושה של ביחד. אני מרגיש שאני מקבל מהקהל לא פחות ממה שאני נותן לו. בכל הופעה יש רגעים של אור ותקווה.
רביבו: מאז 7 באוקטובר ההופעות קיבלו תפנית. מצד אחד לאנשים עצוב וקשה לשמוח, ומצד שני נמאס לשמוע חדשות לא נעימות, אז בהופעה צריך לשלב בין שירי נחמה ורוגע שכוללים תפילה להחזרת החטופים ולשלומם של החיילים והחלמה מהירה לפצועים - לבין שירים שמחים וקצביים. אנשים רוצים לשמוח וזה מורגש בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים.
אביבה: להופיע בתקופה הקשה הזאת זה לאסוף את עצמי מכל הכאוס כי אני יודעת שהקהל שמחכה לי רוצה שעה-שעתיים של רגיעה, מוזיקה שמרפאת את הנפש.
סמדר: הופעה בלתי נשכחת?
רביבו: מספר ימים אחרי ה–7 נתבקשנו להגיע ליישוב בדרום בשם משואות יצחק, חיכו לנו שם שלוש פלוגות שחזרו מהתופת אחרי שאיבדו מספר חברים בקרבות ביישובים וגם את מפקד היחידה שלהם. כולנו היינו עדיין בטראומה הראשונית, לא ידענו אם זה מתאים בכלל, איך לשיר, עם מה לפתוח ואיך לחבר אותם אלינו. התחלנו עם "אלינור" של זוהר ארגוב, אנחנו שרים ומולנו כמה מאות חיילים שכל הנשקים והציוד הצבאי שלהם מונחים במעגל. המראה הכי סוריאליסטי שיכול להיות. סיימנו את השיר השקט כשכולם מחובקים ואנחנו עומדים באמצע עם דגלי ישראל עלינו.
אחד החיילים צעק: "רביבו, עזבו שירים שקטים, תעשו לנו חפלה! רוצים להתפרק!" ברגע שנשמע הצליל הקצבי הראשון כבר היינו על הכתפיים של החיילים למשך דקות ארוכות. אחד הלילות המרגשים והבלתי נשכחים שעברו עלינו. ערבוב בין דמעות של עצב לדמעות של שמחה.
שישי, עשר בבוקר. אביבה אבידן שולחת תמונות סלפי שלה על מזרן יוגה, הראש למטה והרגליים למעלה.
אביבה: ככה אני פותחת את הבוקר. עם מוזיקה מרגיעה ביוטיוב. הסירים יחכו עוד קצת.
סמדר: תשלחי גם סלפי מהמטבח?
אביבה: לא, במטבח אני פרועה ולא מאופרת.
(18:00 בערב) רביבו: היום היינו פחות בענייני סלפי עם סיר. היה לנו רגע מרגש במיוחד במופע קבלת השבת בהאנגר 11, כשהפתענו את משפחתו של החטוף אביתר דוד שהגיעה למופע. הקדשנו לו את הביצוע המיוחד ל"תפילה". הקהל עמד על רגליו, הצטרף לשירה, והאולם כולו הפך לתפילה גדולה לחזרתו הביתה במהרה. (שולח סרטון)
גדסי שולח תמונות של סירים מהבילים.
אבנר: אשתי מאירה צילמה, זה שמבשל יצלם יותר טוב. הערב יהיה אצלנו הרכב מצומצם: בן, אשתו וההורים של אשתו.
ישי: הערב מגיעים הילדים, כלתי, הנכד, גיסתי והילד שלה ושלוש אחייניות של איריס. (שולח סלפי כשהוא אוחז מכסה של סיר) על ההופעה המרגשת במיוחד אענה במוצ"ש או בראשון כי זה מציף דברים קשים. מעדיף אחרי השבת.
ישי: שבוע טוב, אין כמו השבת. עצירה מכל המרוץ של השבוע, זמן להיות עם המשפחה. ביליתי בחיק המשפחה, אין כיף וממלא מזה, וכמו שאנחנו מבלים עם משפחתנו ככה משפחות החטופים צריכות לבלות עם יקיריהן, ובהקדם.
אביבה: שבוע טוב ומבורך, בעיקר נחתי כל השבת. אוכל, משפחה וחברים.
סמדר: איזה שיר הכי מזוהה איתך?
ישי: האחת שלי. שיר שכבש בזמנו את כל המדינה ואת כל סוגי הקהלים, הושמע ברדיו ללא הפסקה וריגש מדינה שלמה. אני חושב שזה. זה השיר שהכי מזוהה איתי, ב–2011 הוא כבש את המדינה והושמע ברדיו ללא הפסקה.
סמדר: ואתה עדיין עם אותה האחת?
ישי: אני עם איריס אהובתי מאז ומתמיד. היא תמיד האחת שלי.
סמדר: האם בשנתיים האחרונות היה לך רגע שבו עמדת על הבמה ומרוב כאב לא הצלחת להפיק שום צליל מהגרון?
אביבה: השבוע צילמתי תוכנית ושרתי לאמא של עמית בוסקילה את "פרי גנך". היא מיררה בבכי ונחנקתי, קשה לשיר להורה שכול, זה קורע לב.
ישי: הלכתי לבקר חייל פצוע בתל השומר, הוא נפצע ואשתו בדיוק ילדה ושניהם היו באותו בית חולים. זה משהו שמאוד נחקק בזיכרון. בתחילת המלחמה הוצאתי שיר, "בגן החיים מאי" שנכתב על מאי נעים, נכדתו של שלמה שרף שנרצחה בנובה. מי שיזם את ההקלטה זה שאול דור שכתב את המילים, סגיב כהן הלחין ועיבד. המשפחה לקחה חלק בקליפ והשתתפה בו– שלמה, בתו (אמא של מאי) ואחיה. שרתי גם באזכרה של 11 חודשים לזכרה והייתי חנוק, בקושי יכולתי לשיר. זה מעמד מאוד קשה, לעשות ניתוק בראש וברגש ופשוט רק לשיר.
רביבו: כחצי שנה אחרי פרוץ המלחמה הופענו בתיאטרון חולון במופע למשפחות חללי הנובה ומשפחות חיילים שנהרגו מהעיר חולון. לצערנו יש רבים. ביקשו שנתחיל את המופע עם שיר לבן ושיר לבת. התחלנו עם "הילד שביקשתי", ועם השיר "ילדה של אב". היה קשה מאוד לשיר מול משפחות שמיררו בבכי על יקיריהן, רגע שלקחנו איתנו וריגש אותנו מאוד. זו הייתה זכות לתת להם רגעי נחמה, אך עם זאת היה מאוד קשה.
אבנר: זה קרה לי כששרתי פיוט מבית אבא ופתאום משהו בתוכי פשוט נשבר. המילים יצאו בקושי, והרגש היה כל כך חזק שפשוט לא הצלחתי להמשיך.
סמדר: האם לפני 30 שנה המופע שלכם היה מקבל את האצטדיון של הפסטיבל?
ישי: אני שמח להיות חלק מהערב המדהים והמרגש הזה, לצד החברים שלי. אנחנו לא המנהלים האמנותיים של הערב, כך שאת השאלה הזאת את צריכה להפנות אליהם.
אבנר: בהתחלה שלי, 1970, זכיתי במקום הראשון בתחרות זמר בעיר הנוער, כשבתוכנית האמנותית הופיע לא אחר מאשר הזמר צביקה פיק, שהיה אליל נוער. מן הסתם גם שם היה קהל של אלפים רבים.
סמדר: איך זה שהמופע כולל רק זמרת אחת?
אביבה: זמרת אחת כמוני כנראה שזה מספיק. (אימוג'י מחייך
ישי: רק אגיד שיש הרבה זמרות מדהימות ומצליחות בישראל, בזמר הים–תיכוני ובכל ז'אנר, זמרות עם קהל ענק ולהיטים גדולים והופעות ברחבי הארץ.
אביבה: יש הרבה זמרות צעירות שגם יוצרות, והן נהדרות, אבל כנראה רוצים את השירים של הדור הוותיק, והיינו מועטות בשנות ה–90.
סמדר: למה?
אביבה: זה היה עולם של גברים זמרים בזמר המזרחי. מרגול הייתה זאת שהתחילה את המהפכה.
רביבו: אנחנו שמחים שאביבה משתתפת ומאוד אוהבים אותה.
אבנר: (הודעה קולית) אני בדרך להופעה.
סמדר: האם לאחד מכם יצא לטפח אמן בתחילת דרכו ולהראות לו את הדרך? מי עשה את זה עבורכם?
רביבו: לאמנים שהאירו לנו את הדרך יש ייצוג נכבד במופע המדובר – חיים משה, יואב יצחק, ישי לוי, אבנר גדסי ואביבה אבידן, מכולם לקחנו השראה וביצענו קאברים לשירים שלהם. אירחנו אותם במופעים שלנו במהלך השנים וקיבלנו מהם פרגון שאינו מובן מאליו ועל כך אנו מודים להם.
אבנר: מעצם היותי זמר מאוד מפורסם בתקופה ההיא, שבעים–שמונים–תשעים, היו באים אליי אמנים גם הביתה וגם למועדונים הקטנים שניהלתי, אז כן יצא לי לדחוף ולקדם אמנים כאלה ואחרים. מי שקידם אותי בתחילת שנות ה–70 זה מיכה דר הצדיק.
סמדר: אילו התחלתם את הקריירה עכשיו, סוף 2025, איזה שיר הייתם בוחרים להקליט?
רביבו: אילו התחלנו את הקריירה עכשיו היינו מקליטים בדיוק את אותו אלבום שהוקלט לפני 13 שנה, "מה נותר מאלה".
אביבה: נאיה סוף–סוף נרדמה.
סמדר: גם לי יש נכדה נאיה. אני קוראת לה נאיה פפאיה.
אביבה: גמני נאיה פפאיה. היא הבת של בני אור, ויש לי עוד שלושה נכדים מהבת שלי מאיה: נדב (14), יותם (12) ותמר (8). כבר 14 שנה אני נוסעת מדי שבוע לקיבוץ שלהם, נחשולים, גן עדן על הים. (שולחת תמונה משפחתית פסטורלית) זה השבט. חסר פה רק החתן שלי שבמילואים כבר שנתיים. מדי פעם הוא מגיח, אבל זה לא קל. הנכדים בשבילי זה אור וחמצן לחיים.
(אף גבר לא מגיב. מתי ואיך הפכו הנכדים לשיחת נשים?)
סמדר: בעידן הנוכחי, כשזמרים עולים ויורדים במהירות רבה, וחלק מהזמרים הוותיקים נאלצים לרדת מהבמה, מהו סוד אריכות הימים במקצוע?
ישי: חשוב להישאר נאמן לעצמך לאורך כל הדרך ואמיתי עם הקהל שלך, להמשיך לעבוד על חומרים שמחוברים אליך ולא להיכנע לטרנדים חולפים.
סמדר: מה זה טרנד חולף?
ישי: מוזיקת פופ ים–תיכונית עם טקסטים קלילים שאני מאוד מחבב, אבל זה פחות מתאים לקול שלי ולמה שאני מעביר החוצה. לאורך כל הקריירה היה לי חשוב מאוד לשמור על טקסטים בעלי משמעות, להתחבר אליהם באמת, ודרך הגשת השירים להעביר את המסר שלהם.
אביבה: חשוב לי להישאר נאמנה לעצמי ולקהל שלי. אני מקפידה לחיות חיים בריאים ומגיעה לבמה אחרי פיתוח קול, מרגישה אחריות, חשוב לי שהקהל יחבק אותי (מרחוק) וייצא מההופעה מחויך ומאושר. יש כיום המון זמרים צעירים שמצליחים והשוק מפוצץ. כדי לשרוד בעולם המוזיקה צריך גם להופיע טוב על הבמה, לא רק להישמע טוב באולפן.
סמדר: מי מבין הזמרים הים–תיכוניים מוצא חן בעיניך במיוחד?
רביבו: האמת שאנחנו מאוד מעריכים את כל הזמרים שפועלים בז'אנר הים–תיכוני – כל אחד מביא צבע אחר ותרומה ייחודית למוזיקה הישראלית. אנחנו שואבים השראה מכל מי ששומר על השורשים של המוזיקה הים–תיכונית.
אביבה: לדעתי, אביהו מדינה הצטיין בהעברת טקסטים עם אמירה.
ישי: מהדור הצעיר אני מאוד מעריך ואוהב את בר צברי, הוא מביא משהו אחר ומשלו, ועושה דרך מאוד יפה שנבנית במדויק. אני כמובן אוהב ומחובר למוזיקה של עמיר בניון ואייל גולן, שניהם מהקולות הכי יפים שיש לנו במדינה.
אבנר: אני חושב שזה לא כל כך נעים לחלק ציונים. יש עוד הרבה זמרים מוכשרים וטובים בז'אנר, וכל אחד מביא משהו ייחודי משלו.
סמדר: מה, לדעתכם, השיר הכי גדול/חשוב בזמר הים–תיכוני?
רביבו: האמת? יש המון שירים גדולים וחשובים בזמר הים–תיכוני, אין דרך להצביע על אחד בכל השפע הגדול הזה. אנחנו כבר 13 שנה מחדשים שירים ויוצרים מחרוזות. לפני מספר ימים יצאה מחרוזת חדשה שלנו בשם "ילד שלי" שבה חידשנו קלאסיקות הקשורות בילדים. "אתה הילד שביקשתי" של אורן חן וסטלוס, "ילד שלי" של חיים משה ו"אתה בליבי" של אורנה ומשה דץ שאת מכירה מצוין כי את כתבת את המילים.
אבנר: אני לא מתחרט על אף שיר שהקלטתי, אני שמח עם כל אחד מהשירים שלי, כל שיר מסמל תקופה.
ישי: הכי מרגש אותי לראות שיר כמו "רעיה" שמצליח לעמוד במבחן הזמן, ולהמשיך לרגש אנשים גם אחרי שלושה עשורים. זהו כוחה האמיתי של המוזיקה – שירים שעוברים מדור לדור, נשארים רלוונטיים ואהובים, והופכים לחלק בלתי נפרד מהפסקול של התרבות הישראלית.
אביבה: אני בצילומים עם אביהו מדינה היוצר הענק, ושרנו משיריו שהם נכסי צאן ברזל. אבל שאלת על שיר נצחי. בצניעות רבה "פרי גנך" שמלווה את התקופה הכי קשה של מדינתנו לצערי, אני מבצעת אותו מדי ערב במלחמה הקשה והארורה הזאת.
סמדר: איזה שיר היית רוצה לחדש?
אביבה: וואוווו, אני ממש אוהבת את השיר "בדד". ואם אחשוב לחדש שיר אולי את השיר הזה.
סמדר: במה ה"בדד" שלך יהיה שונה מזה של זוהר ארגוב?
אביבה: "בדד" זה מה שקורה לנו בעולם עכשיו, שנאה ובידול. אנחנו לבד.
אביבה אבידן, הפרויקט של רביבו, אבנר גדסי, ישי לוי, יואב יצחק וחיים משה ישתתפו במופע "קסם המזרח", במסגרת פסטיבל אושפיזין אשדוד. המופע יתקיים ביום ראשון (12.10) בשעה 20:00 באמפי אשדוד
