הבחירה של בן שני ושי להב לשזור מכתבים ויומנים אישיים של חיילים (גם שלהם) בסדרת הדוקו שלהם על האינתיפאדה הראשונה אמורה לבדל אותה מסרטי דוקו אחרים. בפועל, דווקא ההתמקדות בחיילים הקטנים לא מצליחה לספר את הסיפור כולו, בטח למי שאינו בקיא בפרטי ההיסטוריה. היא למעשה ממצבת את עצמה כסדרה למתקדמים. האם היא בכלל רוצה להיות כזאת? לא בטוח. היא מתיימרת לספר על כל התקופה. מסוף האייטיז עד להסכמי אוסלו.
החיילים הקטנים, מפורסמים ככל שיהיו כמו שאנן סטריט, נותנים את הזווית שלהם ומיטיבים לתאר את הקושי של להיות חייל בתקופה ההיא: אימנו אותם להילחם באויב, ובפועל הם מצאו את עצמם במשימות שיטור: לפזר הפרות סדר, לרדוף אחרי זורקי אבנים, לוודא שהתושבים אכן נמצאים בעוצר. אין סוף למשימות שנועדו לפקח על הפלסטינים, אבל רק בפרק האחרון הסדרה שואלת "למה בעצם?" כשעושים זום-אאוט מתבהרת התמונה הגדולה שכולם אמורים להכיר: הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הגיבור של הסדרה מקבל את הכבוד הראוי רק בפרק האחרון, קוראים לו יצחק רבין. ההתמקדות ברצון של ראש הממשלה לפתור את המצב היא הנקודה הכי מעניינת בסדרה, והיא גם הכי רלוונטית לימינו: רבין חשב שאין פתרון צבאי בלי פתרון מדיני (נשמע מוכר?) ושגרירת הרגליים תגרור אסון גדול יותר (נשמע מוכר? 2). השאלה העוד יותר מעניינת שעולה בסדרה היא אם יאסר ערפאת היה פרטנר אמיתי לשלום. הפרשן אהוד יערי תורם המון מניסיונו ושופך אור על הסכמי אוסלו: "הוא לא אמר לי את הדברים שאמר לי סאדאת בשלום עם מצרים" ואפילו נשיא ארה"ב ביל קלינטון לא ידע לענות לשאלה.
הדוברים המנוסים יותר, שמן הסתם היו בעמדות בכירות יותר ציבורית – כמו איציק מרדכי ואבי בניהו, אז כתב צבאי וכמובן אהוד יערי – הם הכוח האמיתי של הסדרה, והם אלה שנותנים לה את הערך המוסף.
"אינתיפאדה" היא לא "ואלס עם באשיר" - סרט שהצליח להראות את התמונה הגדולה דרך החייל הקטן (וגם שם היו בכירים שנתנו פרספקטיבה רחבה). הטרגדיה של החיילים שהיו שם חשובה, האמירה שלהם בעלת ערך, אבל הם לא מקבלים את ההחלטות הגדולות. הם לא אלה שייתנו לצופים את הסיפור של האינתיפאדה הראשונה. לפעמים צריך לתת למומחים לעשות את העבודה. כשהסדרה נותנת להם את הבמה במלואה, היא הופכת להיות הרבה יותר מעניינת וחשובה. החייל בשטח אומר ש"פתאום באו המוני פלסטינים" והצופים עלולים להבין כי הדבר דומה לאסטרואיד שפגע בכדור הארץ בטעות. כשהסדרה חוזרת למסלול הרגיל של דוקו, כלומר מומחים מסבירים מה באמת קרה – התמונה מתבהרת והופכת להיות חדה יותר. ההחלטות הדרמטיות של יצחק רבין מעניינות יותר מסיפורים על מעצרי מבוקשים. לכן, שווה לחכות לפרק השלישי והרביעי – שם הסדרה עולה מדרגה.
