מדובר בהסכם מצוין. ההגינות מחייבת הצדעה לבנימין נתניהו. זה לקח זמן. היו עיכובים. מחיר הדמים בלתי נסבל. החטופים נמקים. אולי גוועים. ישראל הגיעה למפולת בינלאומית חסרת תקדים. דעת הקהל במערב הופכת ליותר ויותר עוינת. התיקון ייקח הרבה זמן. ובכל זאת, מדובר, לפחות על הנייר, בהסכם חסר תקדים. היה עדיף שיגיע קצת יותר מוקדם. לפני המחיר האיום והנורא. אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
אלא שאין סיבה למסיבה. משום שראשית, חמאס עדיין לא שם, והג'יהאד האיסלאמי, שאולי מחזיק חלק מהחטופים, הודיע שהוא מתנגד להסכם. נכון שמדינות ערב היו שותפות, וזה הישג בפני עצמו. ונכון שהלחץ מגיע גם משתי מדינות האחים המוסלמים, טורקיה וקטאר, שחמאס זקוק להן. אבל לחמאס יש היגיון משלו. כבר אמרנו, ונאמר שוב, הרס וחורבן לא מרתיעים אותו. הם הנשק שלו. זו הדרך להפיכת ישראל למדינה מצורעת. ולכן, זה מבחן מעניין להשפעה הערבית והמוסלמית של בעלות הברית של חמאס. כך שסימני השאלה עדיין כאן.
בסעיף 19 להסכם נכתב ש"עם התקדמות פיתוח עזה ועם יישום רפורמת הרשות הפלסטינית, ייווצרו התנאים לנתיב אמין להגדרה עצמית פלסטינית ולמדינה - השאיפה של העם הפלסטיני". זה סעיף דרמטי. ראש ממשלת ישראל, לאחר אין-ספור הצהרות בשנתיים האחרונות נגד הרעיון של מדינה פלסטינית, חוזר בעצם למסלול מדיני שבסופו תוקם מדינה פלסטינית. לא מדובר בסעיף שולי. אפשר להניח שמדינות ערב לא היו תומכות בהסכם כל כך משמעותי, שעונה על כל הדרישות של ישראל, כולל פירוק חמאס מנשקו, ללא הסעיף הזה.
ומה עושה נתניהו? בערב הוא מצהיר על מחויבותו להסכם, שזוכה לתמיכה בינלאומית, ערבית ומוסלמית חסרת תקדים. ולאחר שהלכנו לישון עם הסכם, התעוררנו בבוקר עם ראיון שהעניק נתניהו לעוזר שלו. "האם הסכמתם למדינה פלסטינית?" הוא נשאל, ועונה: "ממש לא, זה גם לא כתוב בהסכם". לא כתוב בהסכם? האם יש הסכם אחר שאף אחד לא יודע עליו? האם יש משמעות כלשהי להסכם כתוב שנתניהו חתום עליו, כאשר דקה לאחר שהוצהר עליו הוא מכריז על דבר הפוך? הוא גם הוסיף: "אבל דבר אחד כן אמרנו - שאנחנו נתנגד בתוקף למדינה פלסטינית. הנשיא טראמפ גם אמר את זה". נכון שהוא אמר אלף ואחת פעמים שהוא יתנגד למדינה פלסטינית לאחר שכבר אמר בעבר שהוא תומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
מותר גם לא לדבר כמה ימים. ואפשר גם היה לומר: כבר שנים רבות מבטיחה הרשות הפלסטינית שהיא תעביר רפורמה, תשנה את מערכת החינוך, תפסיק עם ההסתה, תעצור את התשלומים לעידוד רוצחים ומשפחות רוצחים. אבל שום דבר מהדברים הללו לא קרה. ואם זה בכל זאת יקרה – ישראל תברך על כך, וייווצרו נסיבות חדשות שיאפשרו אופק מדיני. אבל הוא לא מסוגל להתאפק. הרי לא רק סמוטריץ' ובן גביר מחכים לו כאן. גם רוב חברי מפלגתו שלו יתמכו באגף של הימין האנטי-ציוני. אז מה חשוב יותר? ההסכם או הפוליטיקה הקטנה? נתניהו מספק בעצמו את התשובה.
מופע קוסמי
היה משהו תמוה בהופעה של טראמפ במהלך ההכרזה על התוכנית. מפאת כבודו של נשיא ארה"ב נאמר רק שזה היה נאום זחוח ופומפוזי. "זה אולי אחד הימים הגדולים ביותר בציוויליזציה", אמר שם טראמפ. והוא המשיך: "אנחנו מדברים על הרבה מעבר לעזה. כל העסקה, הכל נפתר. זה נקרא שלום במזרח התיכון... זה פשוט חלק מהתמונה הגדולה יותר, ובואו נקרא לזה שלום נצחי במזרח התיכון... רבים ממנהיגי אירופה התקשרו אליי, ורובם שאלו, האם זה נכון? האם אתם באמת עושים שלום במזרח התיכון? זה הדבר הכי מדהים ששמענו. יש שחושבים שזה הדבר הכי גדול ששמעו אי פעם".
אם יש משהו גדול, ענק, קוסמי, הוא מצוי בפומפוזיות של טראמפ. הסכם שעוד לא נחתם הוא הדבר הכי גדול והכי מדהים? לא ברור איך הצוות של מי שאמור להיות מנהיג העולם החופשי מאפשר לו לדבר ללא טלפרומפטר. מילא באו"ם. שם התנכלו לו, נניח. אבל גם בבית הלבן? האם יכול להיות שמישהו רוצה להוכיח לנו שתסמונת ביידן המנותק מאפיינת גם את הדייר הנוכחי של הבית הלבן?
בין פליטת פה לגחמה
על דבר אחד אין ויכוח. רעיון הטרנספר, על שמותיו השונים ועל הסתעפויותיו - "הגירה מרצון", "העברה זמנית", "בוננזה" ו"ריביירה" - ירד מהפרק. ולא שיש כאן משהו בלתי צפוי. נדמה שמהרגע הראשון שבו העלה נשיא ארה"ב את הרעיון, לכולם היה ברור, ובוודאי אמור להיות ברור, שמדובר במשהו שבין פליטת פה לגחמה. לא יותר. ואם זה עדיין לא ברור למישהו, כדאי לקרוא את סעיף 12 להסכם: "איש לא יחויב לעזוב את עזה, וכל מי שירצה יוכל לצאת ולחזור".
נניח לבן גביר ולסמוטריץ'. זה היה החלום שלהם מימים ימימה. אבל נתניהו? גם הוא אימץ את התוכנית שטראמפ עצמו לא באמת אימץ. "רציתם היום שאחרי", הוא אמר שוב ושוב בתחילת השנה, והציג את הטרנספר של טראמפ. אנחנו כבר יודעים שלא כל אדם אינטליגנטי הוא גם אדם חכם. נתניהו מספק יותר מדי הוכחות. הוא לא ידע שמדובר בתוכנית ריקה? הוא לא ידע שמדובר בגחמה? כל אדם שני במדינה ידע שמדובר ברעיון סרק. אבל נתניהו לא ידע.
באו להזיק
משלחת גדולה של מועצת יש"ע נסעה לארה"ב כדי למנוע את גזירת טראמפ. לא יהיה סיפוח, הוא אמר, למגינת ליבם של תומכי מדינה אחת גדולה, מהים עד הירדן. באנגלית זה מוכר יותר מהפגנות הענק בעולם. הרי גם שם תומכים בעיקר העיקרים של מועצת יש"ע, וצווחים בגרון ניחר: From the River to the Sea. בלשון מכובסת קוראים לזה "החלת הריבונות הישראלית".
אסור להרוס את המסיבה ובוודאי לא את התקווה. הלוואי שהתוכנית תתממש כלשונה. הרי אנחנו בעיצומו של תהליך הרסני שבו מעטים כל כך גורמים לנזק גדול כל כך בזמן קצר כל כך. אבל נדמה שגם אם לא, דבר אחד טוב כבר יצא ממנה. רעיון העוועים של סיפוח והחלת ריבונות ירד מהפרק. וגם זה משהו.
על דבר אחד אין ויכוח: הטרנספר על שמותיו - "הגירה מרצון", "העברה זמנית", "בוננזה" ו"ריביירה" - ירד מהפרק. לכולם היה ברור שמדובר ברעיון סרק, רק נתניהו אימץ תוכנית שטראמפ עצמו לא באמת אימץ
