בחלוקת התיקים בין הממשלה לעם, קיבל העם את ההסברה, הממשלה את משרד הטשטוש. ככה שבזמן שאנחנו התגאינו בהסברה מליגה א': נת'ניאל בוזוליץ' מיומני הערפד, מייקל רפפורט מד"ר דוליטל 2 ואפילו יוסף חדאד מפליטת כדור מאקדחו באמצע ויכוח עם רוכב קטנוע ביפו, נתניהו היה עסוק בעמעום המציאות. עסקת חטופים? ראש הממשלה אמר בישיבת קבינט בעבר שהם סובלים אבל לא מתים. רעבים בעזה? מה פתאום. נתניהו אמר שמכניסים אוכל לרצועה כך שיש יותר מ-3,000 קלוריות ליום לכל גבר, אישה וילד. מכובד.
לתוך הזירה הזו נכנסה גם התרבות. לא מעט סדרות תיעודיות הופקו. והנה, הגיעה גם "אור ראשון". סדרה מסוגת דרמה של קשת שמספרת על גיבורים ישראלים שהצילו חיים ב-7 באוקטובר. ארבעה פרקים בכיכובם של רותם סלע, חן אמסלם, שרית וינו אלעד ושחקנים נוספים.
עוד לפני שידורה עוררה "אור ראשון" באזז מהסוגה הלא-טובה. "זה לעשות הוליווד על הגב של הנרצחים", אמרה ניצן רגב, אחות של שי רגב ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה. היא אף העלתה עצומה וביקשה לדחות את השידור בנימוק שנפגעי השכול עדיין מתמודדים עם טריגרים וטראומה. בקשת טענו שמדובר בתוכנית שתשפר את ההסברה הישראלית.
הפרק הראשון של הסדרה עשוי היטב. אבל כל ניסיון לנתח אותו באיזמל תרבותי ללא הקונטקסט המציאותי, הוא חיוור. עדיין מלחמה, עדיין חטופים, עדיין לא נגמר. ראינו את הכל בסרטונים האמיתיים. שמענו מהמשפחות. קשה לצפות במה שיודעים שעומד להגיע ולא רוצים לראות אותו שוב.
לפני שנה עלתה לאוויר "שחר אדום", סדרה של yes שהתבססה גם היא על גיבורים אמיתיים של מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. בניגוד ל"אור ראשון", היא לא הראתה כמעט את המחבלים. ההתעסקות הישירה הייתה עם חיי הרגש של הגיבורים. הפחד האיום, הנחמה במישהו לצידך. ההתפרקות. הכאב. הצעד הראשון בדרך להתמודד.
"אור ראשון" משתמשת בארסנל של קשת: כוכבים מוכרים, כתיבה דרמטית ומותחת ממי שכבר הביא לכם את "השוטרים". פחות חקירה פנימית של הפחד. יותר פעולות ואקשן. היא מספרת על גיבוריה אבל לא מציגה סיפור מורכב. היא לא יכולה, היא בשירות ההסברה.
במציאות העגומה גם סדרות לא יכולות להציל את מעמד ישראל בעולם. 7 באוקטובר לא יכול לשמש הסבר ליותר מ-16,500 ילדים שנהרגו בעזה מתחילת המלחמה. הוא גם לא מסביר את מחיקתם של יישובים שלמים. את המוות מרעב או מהריסות בניינים. הוא לא הופך אותנו לקורבן במקום לתוקף, הוא רק משמש נקודה מזוויעה בזמן שבה אירעה הטראומה הגדולה ביותר של מדינת ישראל. אולי עדיף להתמקד בדברים שלא צריך לעשות מלכתחילה במקום בלנסות להסביר אותם או לטשטש.
בקטנה
לאחרונה העלו ב"כאן BOX" את "השעשועון של גבע אהרון". זה פורמט חכם שיצר אהרון גבע, במאי טלוויזיה, תסריטאי וכנראה האדם בעל הידע הרחב ביותר באורחות החיים ומעשיהם של סלבס בישראל. השיחות שלו הן אסקפיזם מוחלט. אין קשר בין זה למציאות. לשום מציאות. בפרק הראשון הוא עימת את רבקה מיכאלי עם דוב שפגשה פעם בבית קפה, ובדק אם היא זוכרת מי גנב לה פופקורן לפני הקרנת סרט. רק על כמות הזמן והנחישות שגבע מבלה בארכיונים של בית אריאלה, מגיעה לו מדליה אזוטרית בעצמו.
