תל-אביב נתפסת כמעוז האינדיבידואליות ולכן קשה לכאורה להבין את הקשר שלה לקהילתיות, אבל בשנים האחרונות יותר ויותר קבוצות בעיר הגדולה מקיימות מעגלי השתייכות שמציעים חיק קהילתי חמים לכל מי שמבקש להשתייך ולהיות מעורב. לכן אולי לא מפתיע לגלות שדיירי פרויקט המגורים ההיפר-אופנתי מגדלי גינדי מכנים את המתחם שלהם "קיבוץ על הגובה" או "קיבוץ עירוני".
ארבעת המגדלים ושורת הבניינים הנמוכים יותר מקיפים מוסדות ציבוריים ופארק קטן ומטופח, שמשמש כחצר של דיירי המתחם. "כשאני לוקחת אנשים שרוצים לשכור כאן דירה לסיבוב בין הדירות, אז כל דירה היא דירה - יותר קטנה או יותר גדולה. אבל ברגע שאני יורדת איתם לפארק, מראה להם איך הילד הולך לבד, לא חוצה כביש, וכולם משחקים עם כולם, זה מה שמוכר", מעידה קרן אדלן, מתווכת דירות שגם מתגוררת במתחם. לקהילתיות הזו יש גם ערך כספי: "פעם השכירו פה ארבעה חדרים ב-6,000 שקל. היום המחיר עומד על 12-11 אלף שקל", היא אומרת. "הדירות במגדלים נבנו מראש מאוד קטנות, לעודד קהילתיות. התפיסה התכנונית הייתה דירות קטנות עם מרחבים משותפים גדולים".
בתמונה: שורה אחורית - ד"ר אבי ערן, שמונה שנים במתחם. ד"ר יונית סטרולב, חמש שנים במתחם. אירה שרלין, שמונה שנים וחצי במתחם. שורה אמצעית - תירזה אלקיים, שמונה שנים במתחם. גיל ברנמילר, כשנה במתחם. שורה קדמית ־ נטלי יעקבסון, תשע שנים במתחם. עו"ד עינת שניידרמן, שלוש שנים במתחם, ובנה ארבל. קרן אדלן, שש שנים במתחם, ובנה ארי.
עו"ד עינת שניידרמן בחרה להתגורר במתחם עם משפחתה אחרי שליחות בבלגרד, משם ייבאה את חגיגות ההאלווין. היא מפיקה בנשמתה, ומרגע שנרשמו שכנים רבים ליוזמה לחגוג את האירוע בפארק השכונתי, היא רתמה את מאות בתי האב במתחם ליוזמות קהילתיות רבות נוספות: חגיגות פורים, שוק איכרים, שוק אוכל שבו כל משפחה מכרה לשכנים את המאכל הביתי האהוב שלה, ובעוד כמה שבועות היא תקיים שם את מסיבת ההאלווין השנייה.
"עברנו פה הכל", אומרת הגננת תירזה אלקיים. "התחתנו, הבאנו ילדים, התגרשנו. מה שיפה בעיניי הוא שאת לא מרגישה לבד גם כשאת עוברת תהליכים בחיים. בכל שלב את יודעת שיש לך את השכנה שתמיד תהיה איתך, כי היא כבר חברה שלך. בגלל שהכל בתוך המתחם, הרבה יותר פשוט ונוח לבקש. הגנים מתחת לבית, הכלבים מתחת לבית, החתיכים מתחת לבית. הקניון, הג'ימבורי, השופינג. אפילו הגרוש שלי מתחת לבית", היא צוחקת. "אחרי הגירושים עברתי שני רחובות מפה. אבל שם הכל הפריע לי. הדירה הייתה ישנה, הכביש ממש מתחת לחלון. מצאתי את עצמי מגיעה עם הילדים לגינדי כל יום. די מהר חזרתי וכבר לא אעזוב".
גם גיל ברנמילר, בעלים של סוכנות פרסום דיגיטלי, הלך וחזר. "נוצר פה משהו אחר, יש פה איכות אחרת של קהילתיות. גרתי בפלורנטין וגם שם יש קהילתיות, אבל היא שונה וחסרה. אין שם חום ומשפחתיות כמו פה".
בפועל, הקהילתיות מתנהלת בעיקר באמצעות קבוצות הווטסאפ, וכאלה יש במתחם לפחות 80. את קהילות ההורים מנהלת אירה שרלין: "כשבאנו לגור פה הייתי בהיריון והקמתי קהילה קטנה בשם 'מעגל האמהות של גינדי'. התחלנו עם 30 אמהות, ועשינו מפגשים במועדון הדיירים. בקורונה בנינו בחוץ קפסולות לילדים מגיל אפס עד כיתה ז'. והיום אני מנהלת את כל קבוצות ההורים, אפס עד 3, ו-3 עד 18".
אירה מראיינת אישית כל חבר חדש בקבוצה, גם את הסלבים שהם הורים. "יש פה המון סלבים", היא אומרת, "אבל זה לא מורגש, כי כולם בגובה העיניים. אין שופוני. מי שרוצה להשוויץ עם המכונית או סמלי סטטוס, זה לא מקום בשבילו".
הקהילה מתגבשת בין ובתוך האירועים הלאומיים והגלובליים, וכך הקורונה והמלחמה הולידו שלל מור"קים. נטלי יעקבסון, מפתחת מערכות AI, מתגוררת במתחם כבר תשע שנים: "בקורונה הילדים שלי הכינו חלות ושניצלים למי שהיה בבידוד. במלחמה הם אספו כביסה לכבס לחיילים. אם בשתיים בלילה הילד צריך ורמוקס או סינטומיצין - אני כותבת בקבוצה ומקבלת בדלת בתוך ארבע שניות. אם החלטת לארח 16 איש ואת צריכה חניות - מי שלא נמצאים בבית תורמים את שלהם. מספיק שתגידי שאת בחו"ל וצריך לטפל בחתול ליומיים-שלושה ותוך שנייה תקבלי 20 טלפונים". יש גם קבוצות לילדים במתחם, את המרכזית שבהן מנהלת טליה בת ה-8, הבת של נטלי.
קרן: "לפעמים, את קוראת את ההודעות בקבוצות ולא מאמינה. בקבוצת 'למסירה יד 2', תמצאי דברים הזויים כמו: 'קיבלתי דייסון 14, מי רוצה דייסון 10 במתנה?' או: 'קיבלנו ספות חדשות, לא מתאים לנו הצבע, מי רוצה?' יש כאלה שמרהטים ככה את כל הבית".
מה קורה כשרבים?
ד"ר אבי ערן: "לא קורים דברים כאלה. אין אינטריגות". ערן הוא רופא שיניים במקצועו, אבל בקהילה הוא סוג של מנטור, ועיסוקו הלא-רשמי הוא רכז קבוצות הווטסאפ של המתחם. זה אומר שהוא מקבל את כל הבקשות מכל הדיירים ויודע לאן להפנות. לדבריו, הקהילתיות נשמרת למרות התמהיל הדמוגרפי המגוון. "שליש מהדיירים כאן הם משפחות עם ילדים, שליש צעירים ושליש חבר'ה מבוגרים שמכרו את הבית ובאו לכאן. להם יש חוג שחייה והרצאות, כמו בדיור מוגן. לצעירים יש את חדר היין והרופ-טופ בקומה 48 עם בריזה נהדרת והקרנות משותפות".
לפי ערן, קבוצות הווטסאפ הן הסיבה לתחושת הקהילתיות החזקה במגדלים, שאין במקומות אחרים. "פה את מרגישה שיש לך אח שאכפת לו ממך, וזה ייחודי. להשוואה, אחותי גרה ברמת אביב ובכלל לא מכירה את השכנים שלה".
הדיירים של גינדי תל-אביב
טריטוריה? ארבעה מגדלים בני 380 דירות, פלוס סדרת בניינים נמוכים בני 722 דירות.
מי? כ-2,342 משפחות שחברות בלפחות 80 קבוצות וואטסאפ שמנהלות את הקהילה.
