דרבי יורוליג בין מכבי להפועל ת"א היה אמור להיות חגיגה שמתקיימת בישראל, אבל כשאנחנו שנתיים ויום אחרי 7 באוקטובר, המלחמה עדיין מתרחשת, יש חטופים ומעמדנו בעולם בשפל, גם העובדה שהמשחק מתקיים על אדמת בולגריה מתקבלת פה בהכנעה. למדנו לסבול.
על המגרש צפוי כנראה משחק יותר שקול ממה שניתן לחשוב לאור התוצאות האחרונות. מכבי מתקשה מאוד מול קבוצות אתלטיות, גבוהות, שרצות למתפרצות, עם שחקנים מאסיביים בעמדה 4 שהולכים לריבאונד התקפה. נו. קבוצות כמו פריז. הפועל לא כזאת. איש וויינרייט הוא אחד הבודדים ביורוליג שג'יילן הורד יכול להתמודד איתו שווה בשווה. מצד שני, האדומים משחקים סמול בול, זה מאפשר לרווח את ההתקפה, אבל הם לרוב משלמים על כך בנחיתות פיזית בריבאונד ההגנה ובהגנה בכלל, בעיקר אם היריבות משחקות פיק-אנד-רול גבוה ומוציאות את דן אוטורו החוצה. אבל אחרי שהסתדרה מול אנאדולו אפס, שניסתה בדיוק את השיטה הזאת ויש לה גבוהים עצומים בגודלם, הפועל לא אמורה להתרגש מהאתגר הצהוב.
מכבי חייבת לנסות להוציא את אוטורו החוצה לשמור על גארד, ולקוות שרומן סורקין ייצר משהו מתחת לסל. זה תלוי הרבה ביכולת של לוני ווקר להוות איום אמיתי שיכריח את הפועל לעשות חילופים, וכרגע לא בטוח שהוא בקטגוריה הזו.
בהגנה, כדאי למכבי לאמץ את השיטה שעזרה לאנאדולו במחצית הראשונה מול הפועל: ללחוץ על כל המגרש באגרסיביות את ואסיליה מיציץ'. אם תאפשר לו לנהל את המשחק כרצונו, היא בבעיה קשה.
הפועל צריכה לשחק הפעם יותר פנימה כי לא בטוח שסורקין יכול להתמודד עם האתלטיות של אוטורו. את השמירה של שאר גבוהי מכבי הוא כנראה לא ירגיש בכלל. זאת הזדמנות מצוינת עבור דימיטריס איטודיס לנסות לשלב בין אוטורו לג'ונתן מוטלי, ובכלל להחזיר קצת את האחרון לעניינים. למכבי אין יותר מדי שחקני התקפה יוצרים שיענישו את הפועל אם תשחק בהרכב ניסיוני, ומוטלי חשוב להמשך העונה.
לכאורה זה עוד משחק בליגה ארוכה, אבל בפועל הוא יכול להוות חותמת סופית שלפחות בכדורסל, יש כאן מזרח תיכון חדש.
