לפני 20 שנה הרגיש צבי ניר, המכונה ויקה, שאין באזור מערכת חינוך שעונה על ציפיותיו באשר לחינוכם של שני בניו הקטנים, היום בני 21 ו-19. "התאחדנו, כ-30 משפחות", הוא מספר, "חלקנו גרנו בגליל, וחיפשנו מקום להגשים את החלום. רצינו לגור במקום בסגנון הקיבוץ של פעם, שמדגיש היבטים של אקולוגיה וחינוך. היה לנו ברור שברגע שתהיה מערכת חינוך טובה, היא תביא אנשים טובים".
"בית המעיין" הוא מוסד לחינוך אנתרופוסופי-יער, כלומר גישת חינוך הוליסטית, המשלבת לימוד בכיתה ושהות בטבע, ומלווה את התהליכים שהילדים עוברים דרך "עבודה עם הידיים, הראש והלב". הבחירה בחוקוק נבעה מהרבה מאוד מניעים, אבל התאימה גם למוטיבציות של היישוב. "היינו בדיוק חוליית הגיל החסרה שם. הצאצאים של ותיקי היישוב היו יותר צעירים מאיתנו, והמבוגרים התבגרו. אנחנו, לעומת זאת, חיפשנו מקום עם מבוגרים, שהילדים יכירו ויחוו את כל הגילים".
בתמונה: שורה עליונה - צבי (ויקה) ניר, רעות תמיר, דניאלה גולדברט, דנה טמיר, ענבל אלוש קדל, ענבר רוטשילד ויאיר ברט. שורה שנייה - זיו תמיר, מיכאלה לב ארי, נהר שלום ברט. שורה שלישית - נינה גולברט, שגית סגל, סילביה אייזנר, עופי וסוף כהן גל, יערה ברקוביץ', בשמת וינר. שורה רביעית - אורי פלא לנג, ג'ון אלוש דקל, אוריין אייזנר, מילה ויזר גולברט. לא בתמונה: אליס מילר, חברה בקהילת ההורים.
בתוך זמן קצר הבינו בחוקוק שהסטארט-אפ הצליח מעבר למשוער, והפסיקו לקבל חברים חדשים, שרצו להצטרף לגרעין המייסד של קהילת "בית המעיין". בית הספר, לעומת זאת, זכה לתמיכה ולשיתוף של המועצה האזורית עמק הירדן, והיום נחשב לעל-אזורי מבוקש במיוחד. השנה נפתחה שם גם כיתת גן, ובקרוב יורחב בית הספר גם לתיכון – ויפעיל כיתות ט' עד י"ב במשכן חדש על שפת הכנרת. הביקוש נובע לא רק מתפיסת החינוך האלטרנטיבית, אלא גם ממודל הקהילתיות.
"קהילה זה דבר מאוד מבוקש בימינו", אומר ויקה. "אנשים שחווים את זה כבר לא יכולים לחזור אחורה, לחיים 'מבודדים'. הם מבינים שקהילת פייסבוק היא לא קהילה אמיתית, והם רוצים קהילה 'בשר ודם'. בית ספר הוא הזדמנות ליצור קהילה כזו".
במה שונה בית ספר קהילתי?
"הוא בנוי כך שההורים הם שותפים מלאים. זה לא 'שגר ושכח'. הכוח המאחד בינינו הוא החינוך, ועל הבסיס הזה מתחילים שיתופי פעולה בין החברים, שחורגים בהרבה מגבולות בית הספר. הורים שהם אמני במה הקימו סביבו תיאטרון. משפחות אחרות הקימו הרכב מוזיקלי, ויש שגם הקימו עסק לפאנלים סולריים. הכל בזכות ודרך בית הספר, וזה היופי של הקהילה, כי אם ההורים לא היו פוגשים את ההורים האחרים, החיבורים האלה לא היו קורים".
בשמת וינר, אחת האמהות בבית הספר שהיא גם זוכת הריאליטי "הקינוח המושלם", מדברת על "בית המעיין", תוך אזכור הייחוס המשפחתי שלה. "נולדתי בדגניה", היא אומרת, "סבא שלי היה ממקימי 'תיכון בית ירח'. אני שייכת לקהילה של דגניה, יושבת בוועדים, אבל את הילדים שלי אני מחנכת ב'בית המעיין'. בשנים הראשונות הרימו כלפי גבה, כי זה היה מאוד לא מקובל. כולם בדגניה רגילים לשלוח את הילדים לגן ולבית ספר בתוך הקיבוץ, אבל פניתי למנהלת החינוך והסברתי לה שאני פשוט רוצה משהו אחר. הילדים שלי גדלים מתוך ידיעה שאפשר לבחור, אבל אפשר גם וגם, כי יש את החברים שלהם מהקיבוץ, ויש את החברים מ'בית המעיין'".
בשנים האחרונות הצטרפו ל'בית המעיין' הורים מהאזור שבאו ללמוד על עצמם, כאנשים בוגרים, דרך העולם האנתרופוסופי, היער, הטבע. "החוויה החזקה שלהם ממשיכה הלאה. זה משרת לא רק את הילדים והחינוך שלהם, אלא מייצר אדוות נוספות מסביב. החיבור הזה מתחיל להניע גלגלים", מספרת יו"ר ועד ההורים, ענבל גרנות.
ענבר זיו רוטשילד ובעלה בן חזרו ארצה לפני ארבעה חודשים אחרי מסע של שנה וחצי במזרח עם שני ילדים. " גרנו ביפו הרבה שנים", היא מספרת, "יש לנו שם דירה מושלמת, שאם אפשר להעביר אותה במנוף לחוקוק, זה היה מושלם".
ובכל זאת ויתרתם על העיר לטובת עמק הירדן.
"הקהילתיות מאוד משכה אותנו", היא מודה. "באנו אחרי שנה וחצי של נדודים, והקהילתיות הכי גדולה שלנו הייתה אנחנו, ארבעתנו. זה מאוד חיזק אותנו כיחידה משפחתית, אבל אחד הדברים המרכזיים שגרמו לנו לחזור, היה לגור במקום שבו נוכל להיות חלק מקהילה. כשחזרנו מהמזרח, אמרו לנו שכולם בישראל מבואסים על החיים שלהם. אבל זו לא החוויה שלי פה. זה היה קסם גדול לראות כיצד קבוצת הווטסאפ הקהילתית מתעוררת פתאום בשישי בצהריים. יום אחד מישהי כתבה 'הילד שלי מצא כמה שטרות של מאתיים, נשמח להחזיר', אמרתי לעצמי 'מי אתם, אנשים כה מתוקים ונהדרים?'"
יערה ברקוביץ', אם לארבעה, מעידה על חוויה דומה. "בפעם הראשונה שהגעתי לבית הספר כולם פשוט חייכו אליי. שאלתי 'מה קורה פה?' כולם כאילו בטריפ. אבל הם פשוט כאלה. התקבלתי כמו בחיבוק. זאת התחושה הנהדרת של קהילה".
איך הגיבו ביישוב שלך, אלמגור?
"בהתחלה הסתכלו בחוסר הבנה, כי הרי יש לי קהילה שם. אבל בהמשך כולנו הבנו שאפשר להשתתף ולהיות חלק מכל מיני קהילות, זו לא חייבת להיות רק קהילה אחת".
ענבל: "יש בקהילה הכל מהכל, רופאים, עורכי דין, אנשי חינוך, חקלאים, מטפלים, אנשי כספים. החברים והמשפחה שלי נמצאים במרכז הארץ, אבל הקשר בין המשפחות של ילדי בית הספר הפך להיות ברמה המשפחתית, כי אותם אני רואה יותר מההורים והאחים שלי".
"בית המעיין"
מי? קהילת בית החינוך האנתרופוסופי-יער "בית המעיין".
טריטוריה: קיבוץ חוקוק.
כמה? הקהילה הוקמה לפני כ-20 שנה על ידי 30 משפחות שעברו לקיבוץ, וכיום מונה 120 משפחות מכל יישובי המועצה האזורית עמק הירדן והסביבה. בית הספר והגן מונים כ-180 ילדים.
