אם נתקלתם פתאום ברחוב בדיקטטור מהסרט הנושא שם זה של סשה ברון כהן, או בצעירה מאופרת שכמו נגזרה מתוך סרטון אנימה יפני - סביר להניח שפגשתם אחד מחברי קהילת קוספליי, האנשים שמתחפשים בכל ימות השנה.
זה טרנד מיובא מחו"ל, כמובן, שהתחיל לפני 15 שנה עם כ-500 חלוצים שהחלו להתחפש לדמויות האהובות עליהם מעולמות הפנטזיה, הקומיקס והאנימה. היום מונה הקהילה בישראל אלפי מבוגרים, שנפגשים בכנסים המתקיימים פעמיים או שלוש בשנה, ומשקיעים ימים ארוכים בין לבין בעיצוב התלבושות, מתן טיפים, החלפת בדים וחומרים, ושיתוף באתגרים של יצירת התלבושות בקבוצות ייעודיות.
בתמונה: עומדים - מור כהן (אלכסנדר הגדול מגרסת האנימה היפנית); יצחק אלבז (הדיקטטור מהסרט של סשה ברון כהן); רותם (Twilight Sparkle מ"מיי ליטל פוני"); ג'ניפר (ההולוגרמה של הזמרת היפנית האטסונה מיקו); מאי אפרתי (ז'וז'י לאנג מסדרת ספרים סינית); שובל אורן (Violet Evergarden מסדרה יפנית); יושבות - קורל סופר (מאו מאו מסדרת האנימה "יומני הרוקחת"); אירית לופרגטן (ארטוריה פן דגן, מתוך האגדה על המלך ארתור); וטל חזן (זואי מ־KPop Demon Hunters)
"כשהתחלנו ב-2005, היכרנו את כולם", מספרת אירית לופרגטן, מחלוצות הז'אנר בארץ. "מאז הקהילה מאוד גדלה, ורבים מראשוניה פרשו, הפכו להורים ובעיקר המשיכו הלאה. אולי כי זה תחביב שגוזל הרבה זמן. אבל במקביל, כל הזמן מצטרפים חדשים, ואני כבר לא מכירה את הדור החדש".
אחד ה"חדשים" הוא יצחק אלבז, שלא שמע על קוספליי עד שהגיע במקרה לכנס לפני שנתיים, ולמרות שהתלבש בדמות הלא נכונה ("דמות של מארוול בכנס אנימה זה טאבו"), הקהילה קיבלה אותו בידיים פתוחות. "שאלו אם אפשר להצטלם איתי, וזה גרם לי להרגיש שייך. היום רוב החברים שלי הם מהקהילה, וגם אם פרשו או הפסיקו עם קוספליי, עדיין יש לי חברויות חיים שהחלו כאן".
הכוח החברתי של הקהילה מתבטא במישור הלוגיסטי ובתחושת השייכות. הכנה של תחפושת לערב אחד יכולה להימשך חודשים, כי חברי הקהילה מכינים כל תחפושת במו ידיהם, ולכן פעולות הסיוע ההדדי מחזקות את המעגל החברתי. במישור השני יש לקהילה כוח רב בחיזוק השייכות כלפי חוץ. "אנשים חושבים שזה ילדותי, אולי אפילו מיותר ושלילי", אומרת קורל סופר, בת 24, פעילה מרכזית בקהילה. "מסתכלים על מי שיוצר תחפושות ומתלבש כדמות – כעל ווירדו, אאוטסיידר. אומרים לנו 'אתם מוזרים', אפילו 'אתם סוטים, כי אתם אוהבים אנימה'. אנשים לא מבינים שקוספליי זה כמו מכתב אהבה לסדרה שאני אוהבת. אני יכולה להעיד עליי ששם מצאתי חברים. לפני זה הייתי סתם ילדה מוזרה שלא התחברה לילדים שמסביב. ופה מצאתי אנשים כמוני, שחולקים איתי את אותה אהבה, שמבינים אותי ומכירים מעצמם את החוויה שלי".
יצחק: "אם תראי ברחוב גולש שהולך ברחוב עם גלשן, את לא תחשבי עליו מחשבות שליליות, נכון? אז למה שתחשבי שאדם שהולך מחופש ברחוב הוא מוזר ורצוי להתרחק ממנו? אנחנו בני אדם רגילים שעושים דברים רגילים, זה רק אחד התחביבים שלנו".
הקהילה גדלה כל העת בזכות דינמיקה של חבר מביא חבר. רותם, צעירת המשתתפים, מספרת שהגיעה דרך שובל אורן, שהייתה הבוסית שלה בחנות ספרים. עוד מאפיין של הקהילה. בעידן שבו כולם תקועים במסכים ובתרבות שטחית, האנשים שאוהבים להתחפש שואבים השראה מספרי מדע בדיוני ופנטסיה, בעיקר באנגלית, רובם לא תורגמו לעברית ואפילו לא מוכרים כאן. שובל הכניסה לקהילה גם את מור, שבקרוב יהיה בעלה. "היכרנו לפני עשור בערך, דרך קבוצת הפייסבוק של הקהילה", הוא מספר. "שובל שאלה על טכניקה מסוימת, אני עניתי, ומאז אנחנו 'מדברים' ביחד כבר עשור. היא אחראית על העיצוב ואני על האביזרים".
מה חושבים על זה ההורים?
מאי אפרתי: "בפעם הראשונה שיצאתי מחופשת מהחדר היו פרצופים של 'למה שתכערי את עצמך ככה', כי קוספליי זה לא תמיד להתחפש לדמות הכי יפה, אלא לדמות שאני מתחברת אליה רגשית. עם הזמן ההורים למדו להעריך את היצירתיות שלי, את העובדה שאני תופרת ומכינה בעצמי את כל האביזרים. הם עדיין מתלוננים מדי פעם למה לא מספיק לי יום אחד, פורים, או האלווין".
"כשעשיתי תואר במדעי המחשב הייתה תחרות תחפושות במכללה, וחשבתי שכדאי לי להביא בהכי גדול שלי, כי הפרס הראשון היה טיסה זוגית לאירופה", מספר מור. "התחפשתי לדמות אנימה, וזכינו. לפעמים אנחנו לא מתחפשים רק כי אנחנו רוצים לתת צ'אנס לאנשים אחרים".
טל בחרה להגיע למפגש בדמותה של זואי מז'אנר ה-KPOP הקוריאני. יש לה בארון 30 תחפושות, והיא מגוונת. "בתקופה של 'משחקי הכס'", היא אומרת, "ערכו מלא אירועי קוספליי עם דמויות בהשראתה. אי-אפשר היה ללכת מחופש ברחוב בלי שיעצרו אותך. לעומת זאת, כשמתלבשים בז'אנר לא מוכר בארץ, זה לא מעורר עניין - התוצאה היא שאת טורחת על הכנת תלבושת מגניבה, עם גלימה וחרב, אבל אף אחד לא יודע מי הדמות ומה היא מייצגת".
הדמות המזוהה ביותר עם ג'ניפר, סייעת בגן ילדים מבת-ים, היא בכלל הולוגרמה של הזמרת היפנית האטסונה מיקו. מכל החבורה, ג'ניפר היא היחידה שמצליחה לתרגם את התחביב לכסף: "אני יוצרת תוכן, ויש לי 60 אלף עוקבים באינסטגרם ו-12 אלף בטיקטוק", היא אומרת. "אני עובדת עם חברות בינלאומיות. הם שולחים לי מוצרים ומשלמים לי כדי להצטלם ולפרסם. זה יכול להיות משהו בתחפושת, או אפילו פאות". והכסף מאוד נחוץ, כי מדובר בתחביב יקר. "כל תחפושות יכולה לעלות אלפי שקלים, גם בגלל המכס בארץ".
מה הייתם רוצים שהציבור יידע עליכם?
רותם: "אם אתם רואים מישהו מחופש באוטובוס או ברחוב ואהבתם - אל תתנפלו עליו, אל תנשקו אותו, אל תצלמו אותו בלי לבקש. אפשר להחמיא, לשאול שאלות, אבל לא לגעת. בדרך כלל הוא יענה ויצטלם למענכם בשמחה".
קהילת הקוספליי
מי? שם הקהילה נובע מהלחם המילים - Costume Play - משחק תחפושות. מדובר בקבוצה של חובבי אנימה שמתחפשים בהתאם לדמויות האהובות עליהם.
כמה? הקהילה פעילה בישראל מאז 2005 ומונה אלפי חברים.
