לפני 11 שנים ושלושה חודשים השאיר צה"ל שני לוחמים בעזה. מבצע צוק איתן הסתיים בהסכם בין נתניהו לאיסמעיל הנייה. בני, סגן הדר גולדין מסיירת גבעתי, וסמ"ר אורון שאול מגולני, הוכרזו חללים וננטשו בשדה הקרב. הפגיעה באתוס של צה"ל הייתה בעייתית מאוד, ויותר מכך – הזלזול בהלכה היהודית. המצב שיקף פחד מפני חמאס, חוסר הבנה למהות האויב וכניעה תודעתית. אנחנו, הגולדינים, עם חברי "מסדר הדר", ניהלנו במשך תשע שנים וחצי מאבק ארוך, נחוש ובודד. הצלחנו להשאיר את החיילים הדר ואורון בתודעה, אבל נכשלנו באופן מוחלט בניסיון להציג לחברה הישראלית את הסכנה המהותית.
עד סוכות של לפני שנתיים.
כמה דפים מיומני – יומן סוכות תשפ"ג 2023.
6 בספטמבר 2023 / 32 ימים לפני יום ה"ע" של חמאס
10:45 – שיחה בשדרות עם חברי מכינת "הדר" בסופה. שיחה על ערכים, על אי-הפקרת לוחמים בשדה הקרב.
13:00 – נסיעה ל"חץ שחור", שם שתלנו עץ זית ענק וקבענו שלט עם הרינגטון של הדר "אל ארץ צבי". חבורה של לוחמים קראה לי אליה. היו אלה הסמלים והמ"כים של גדוד 13 גולני שנכנסו לקו. איתם היה מפקד הגדוד, סא"ל תומר גרינברג. הראיתי לחברים שישבו במעגל את עזה ושאלתי אותם: יודעים מה זה? בוודאי, ענו, שכונת שג'עייה. שם, אמרתי להם, נמצא הלוחם שלכם, אורון שאול, מעל תשע שנים. התקבלה ההחלטה – אחרי סוכות, בכל פעם שאני בא לעוטף לשוחח עם אחת המכינות, אני מגיע לאחד המוצבים של גדוד 13. חיבקתי את תומר. פעם אחרונה.
16:00 – שיחה בבסיס אורים לפלוגה של גדוד 414, רובו לוחמות נחושות. קיבלו אותי בקפה שחור משה, איתי ונועה. ושוב שיחה על כך שלא מפקירים חיילים, על הדר ועל אורון.
1 באוקטובר 2023 / א' חול המועד סוכות, שבעה ימים ליום ה"ע" של חמאס
בכל שנה, מאז שהדר נהרג ונחטף, אנחנו עושים טיול משמעותי בשביל ישראל. "בשביל החיוך" נקרא הפרויקט. ביום א' של חול המועד סוכות עשינו את הטיול באזור לטרון. שם שוחחנו ארוכות על אריק שרון ולוחמים אחרים שננטשו פצועים בקרב על לטרון במלחמת השחרור ועל החלטתם הנחושה לבנות את צה"ל כצבא שאינו מפקיר חללים ופצועים. צור, אחיו התאום של הדר, מדבר באריכות על צוק איתן, המלחמה שהשתתף בה בעצמו ושבה הפקירו את הדר.
2 באוקטובר 2023 /ב' חול המועד סוכות, שישה ימים ליום ה"ע" של חמאס
11:00 – פגישה בסוכה שלנו עם האלוף ירון פינקלמן, שנכנס לא מזמן לתפקידו כאלוף פיקוד הדרום. ירון, אמרתי לו, שים לב. אם מתקיפים אותך באופן פתאומי, חוטפים לך חייל, נכנסים אליך – אין לך תוכניות התקפה. ממה שאני יודע, קודמך האלוף אליעזר טולדנו והרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי חיזל"שו את תוכניות ההתקפה. מבחינתם, לא צריך. יש מכשול, יש שומר חומות. אתה חייב לעשות משהו. אמר ירון: "תמיד אני אוהב לבוא לגולדינים כי אני אוהב ללמוד". הוא נסע דרומה ואנחנו צפונה, לפסטיבל עין גב, שם יהורם גאון שר: "אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה".
4 באוקטובר 2023 / ד' חול המועד סוכות, ארבעה ימים ליום ה"ע" של חמאס
ערב – אנחנו במושב בני רא"ם לקראת מרוץ נחל שורק לזכר הדר גולדין. סיירת גבעתי כולה התייצבה למרוץ, ואני מצטלם עם עשרות הלוחמים והמפקדים. מח"ט גבעתי דאז, אלוף משנה לירון בטיטו, מגיע למרוץ ותופס אותי לשיחה קצרה. "פגשתי במקרה את אלוף הפיקוד והוא אמר לי שיש לנו עבודה ושניפגש ביום א'. למה הוא התכוון?" שאל. "חכה ליום א'", אמרתי לו, "הוא יסביר לך". לימים פגשתי את יהודית ניצן, אמו של לוחם הסיירת גלעד. היא ספרה לי שחזר מהמרוץ לחופשת שמחת תורה, וסיפר בהתלהבות על המפגש איתי. בשמחת תורה הוקפץ עם הסיירת. כמה שבועות אחר כך נפל בקרב ברצועת עזה, לצד לוחמים נוספים שפגשתי.
6 באוקטובר 2023/ יום שישי, ערב שמחת תורה, 81 שעות לשעת ה"ש" של חמאס
אנחנו עומדים ב"חץ שחור", 500 מטר מעזה, תחת תמונותיהם של הדר ואורון, ליד עץ הזית עם השורה מ"ארץ צבי" – "אל עם אשר לא יחשה שאת בניו לא יפקיר לזר" (מילים: תלמה אליגון רוז). אני מסביר כי מעולם בהיסטוריה אף מכשול לא עצר אויב נחוש. מתלוצצים על ה"מבוגרים" של כפר עזה שאינם בחץ כי הילדים שלהם שלחו אותם לטיול בבולגריה. נפרדים מאופיר ליבשטיין בחיוך וחיבוק, כמו תמיד. פעם אחרונה.
למחרת, בבוקר שמחת תורה, התפרקה החברה הישראלית.
***
אומות קמות ונופלות בקרב. בשמחת תורה 2023 החל הקרב שיקבע את דמותה של החברה הישראלית ואת המאפיינים היהודיים שלה, וישפיע בהכרח על כל האומה היהודית. בארץ ובעולם.
אסור לנו להפקיר שוב את החללים. כשהפקרנו שניים, שילמנו ב-251, ואיבדנו את הנשמה. אחרי שאורון הושב, כדי להחזיר את הנשמה חייבים להביא גם את הדר לביתו, כי איתו צועדת שורה ארוכה של גברים ואישה. חייבים להביא את סגן הדר גולדין לבית העלמין הצבאי בכפר-סבא, כי אחריו נביא שורה של לוחמים הזרוקים אצל האויב ללא כבוד, ללא ציון לחייהם. אנחנו צריכים את הדר כסמל לתיקון, ואנחנו נביא אותו ונתחיל לתקן.
היינו צריכים שנתיים ארוכות, מאות חיילים הרוגים ונשיא אמריקאי אחד נחוש כדי להחזיר את האתוס של צה"ל למקומו הראוי. ההסכם שאנו חותמים עם אויבינו צריך לחסל מצב זה אחת ולתמיד. על ישראל לדרוש בהסכם את כל החללים, ולקבל מידע על מיקומם בשטח. אחרת חמאס לא יקבל דבר. אם חמאס לא יביא את כולם, אנחנו נלך להביא אותם בעצמנו. אסור להסכים לכוח רב-לאומי שיעשה עבורנו את העבודה, כי הוא לא יעשה. אנחנו סומכים על עצמנו בלבד. אסור לנו להפקיר שוב את חללינו, כי הם מגדירים את מהותנו, את הגבורה, את הנחישות, את כוח הרצון ואת הדבקות בחיים.
