"חבורת המהנדסים שמפעילים את המכונה הזו כל כך נלהבים", אומר גורם ביטחוני ישראלי בכיר הבקיא מעוד בפרטי המשא ומתן, "שהם עוד עלולים לצאת בטעות עם ההיסטוריה החליפית שבה נתניהו תמיד צודק ותמיד מצליח, וכל האחרים אשמים בהכל - עוד לפני שהאירוע בכלל התרחש".
"המעבר היה ממש חלק", הוא מספר: "רגע אחד נתניהו מדבר בצורה חד משמעית על כך שישראל לא תסכים לעסקה חלקית, ואז מקבל זובור בוושינגטון, ונאלץ גם להתנצל על קטאר. כבר למחרת בבוקר בוקעת לה ההיסטוריה החדשה: נתניהו הוא זה שדחף תמיד לשחרור החטופים, והוא וטראמפ, טראמפ והוא". "הבעיה היא", מוסיף הגורם, "שגם בחדרי חדרים העסק עוד ממש לא סגור, כולל חלקים משלב א' שעדיין לא סגורים. היה לחץ טראמפי מלמעלה לסגור מהר. סוכמו עקרונות כלליים, אבל שום דבר מהותי לא נסגר באמת. המטרה הייתה אחת: לייצר דינמיקה של סגירה. בזה הם הצליחו. ותודה לנובל", הוא מוסיף בציניות המתייחסת למניעים האפשריים של הממשל האמריקאי.
1 צפייה בגלריה
("זה לא ביבי גרם להסכם, זה טראמפ". נתניהו לצד נשיא ארה"ב | צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS, AFP)
הסכם עכשיו, מחלוקות אחר כך
בליבת ההסכם עומדת אסטרטגיה דיפלומטית מקורית, אותה מכנה המקור "טקטיקה מדהימה". הרעיון לדבריו הוא לכפות על שני הצדדים, ישראל וחמאס, להסכים קודם כל למסגרת הכללית, ורק לאחר מכן לנהל את המחלוקות על הפרטים הקטנים – והקריטיים. כל זאת, כאשר מעליהם מרחפת "אווירה של הסכם", ומדינות האזור – מצרים, קטאר, טורקיה וסעודיה – מפעילות לחץ אדיר שמונע ממי מהצדדים "לפוצץ" את המהלך.
"זה מחזיק", הוא קובע בנחרצות. "מי עכשיו יפוצץ את זה, ועל מה? אחרי שכל העולם הערבי והמערבי חתום על המהלך, שני הצדדים לכודים בתוך הדינמיקה הזאת". ההיגיון פשוט: במקום לריב על זהות האסירים או על מפת הנסיגה המדויקת במשך חודשים, הצדדים ייאלצו למצוא פתרונות תחת האיום המתמיד של קריסת ההסכם כולו – תרחיש שאף אחד מהגורמים המעורבים לא יכול להרשות לעצמו.
במסגרת העקרונות הכלליים, כל צד קיבל את ההישג האסטרטגי החשוב לו ביותר: "חמאס קיבל להישאר על הרגליים, להפסיק את המלחמה ולקבל ערבויות מפה ועד אנקרה", מפרט המקור. "אנחנו קיבלנו את חזרת כולם ונסיגה ששומרת על ציר פילדלפי ועל הפרימטר הביטחוני. מעבר לזה – כלום".
הפרטים, כאמור, עדיין לא סגורים. כמה גופות החמאס מודה שהוא מחזיק. ומה לגבי הנסיגה? "צה"ל נשאר בפנים גם אחרי השחרור, אבל מחוץ לערים. הנסיגה תהיה תלויה בקצב השחרור. אבל איפה בדיוק? כמה? למה ועד מתי?".
על אף שלא מדובר בהכרעה של חמאס, המקור סבור שלראש הממשלה נתניהו יש הישגים רבים שניתן לשווק לציבור: "הוא יכול להגיד שכולם חוזרים בפעימה אחת, שחמאס מבודד וכל המדינות נגדו, ושלא נסוגנו מקווי מפתח. זה בהחלט הסכם יפה מנקודת מבטו".
הנרטיב הישראלי, לדבריו, יהיה שהכוחות נשארים בעזה ב"עמדות שולטות" ויכולים "להיכנס ברגע שנרצה". שלב ב' של ההסכם, שאמור לעסוק בפירוז מלא, כלל לא נדון. "זה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, וזה בסדר גמור אם זה מביא חטופים".
הלחץ להגיע להסכם, הוא מדגיש, הגיע מבחוץ: "זו ההוכחה האמפירית שכל מה שקורה כרגע זה לא ביבי, זה טראמפ. אם זה היה תלוי בנתניהו, הוא לא היה עושה את זה".
השינוי האזורי: ממלחמה להסכם
מעבר להפסקת הלחימה, העסקה מסמנת שינוי אסטרטגי עמוק באזור: ישראל נכנסת לעידן של הסכמים, לא של מלחמה, הוא סבור. ומונה שורה של משמעויות דרמטיות, ובהן חזרה למסלול המדיני: הסכמים כמו קמפ דיוויד חוזרים לשולחן. בנוסף, כשכל המדינות הערביות החשובות מעורבות- נראה כי מהלך סיפוח ביהודה ושומרון יורד מהפרק. ועוד הרשות הפלסטינית תהיה מעורבת מחדש בניהול עזה. הגורם מתייחס גם לציר אזורי חדש: כניסתן של טורקיה וקטאר ל"ציר האמריקאי", יחד עם סעודיה.
המסר של הגורם הבכיר ברור: המלחמה הסתיימה. כעת מתחיל המשא ומתן האמיתי על פרטי ההסכם.
השיחה הזו התקיימה אתמול בבוקר, אחרי שנחתם ההסכם. רק אחרי הצהריים אתמול הואצו השיחות לגבי 250 אסירי העולם שאמורים להשתחרר.
