לפעמים גם לתוכניות טלוויזיה נמאס להיות עצמן. במקומות כאלה אפשר להפר את האיזון כדי להזכיר למה אנחנו כאן. לקחת קרדיט על מה שמגיע אחרי לחימה של שנתיים. אבל עדיין להיות צנוע וכיפי, כי בכל זאת סוגרים תקופה.
פרק סיום העונה של "אולפן שישי" נקרא באתר: "הסתיימה המלחמה הארוכה בתולדות ישראל". כמובן שהמושג ישראל מתבהר רק כשדני קושמרו מדבר: "תוכנית כזו לא הייתה לנו שנתיים. תוכנית היסטורית". לפעמים זה לא נעים להתפרץ לחגיגה של מישהו אחר. מילא זה היה יום היסטורי למדינה אבל אם זה ל"אולפן שישי" הייתם אומרים והיינו מביאים תאורה מחמיאה מתנה.
חגיגות חייבות להיות מיוחדות. אז אייטם חדשות נניח? למה לספר על מה שקורה כשהרבה יותר כיף לספר על מה שיקרה? גם ביום שישי בערב נודע ב"אולפן שישי" שכפי שנודע בימים לפני, החטופים עומדים להשתחרר.
להיות עיתונאי שמדווח? בורינג. למה לא להוסיף סיפורי גבורה אישיים? נניח בראיון עם אלה בן עמי, בתו של אוהד החטוף שחזר בעבר, הרבה יותר מעניין לשמוע על הסיפור האמיץ של, לא תאמינו – קושמרו. הוא סיפר שנכנס בזמנו תחת אש לביתם. שם צילמו אותו נוגע במברשת שיניים. פאק, הוא קשוח.
וכך, בזמן המתנה לשחרור החטופים אבל עם סיום המלחמה, מצאה את עצמה "אולפן שישי" בתפר הלא-דק בכלל שבין "הטברנה עם דני קושמרו" למהדורת חדשות שבאה לחדש או לפחות להציע פרשנות מרעננת. ולא את ישראל זיו אומר שהוא חושש מאוד שחמאס יתאושש אבל כמה דקות אחרי אומר שהטענות שחמאס יחזור לתקוף הן טענות מופרכות.
אבל יש גם בשורות טובות. מיכל פעילן, שפירסמה בחמישי סטורי מאחיה שכתב שהוא גאה בה שהצליחה לסיים את המלחמה, הסכימה לחלוק את הקרדיט עם תושבי העוטף, משפחות החטופים ועם כל מי שיצא להפגין. פעילן כבר עשתה פעולות גבורה בתחילת ינואר והביעה את מורת רוחה מכך שלא מספיק מדברים על עסקה: "ממש בשולי החיים, שידרתי היום בלי איפור", כתבה והעלתה באומץ רב תמונה שלה ללא גוון אפרסק המזוהה איתה כל כך.
כמה דקות לפני שהסתיימה המהדורה יצא פוש ב-ynet על גבר ששם קץ לחייו ברכב בוער. שעות אחר כך נודע כי מדובר ברועי שלו ז"ל, ניצול נובה ובן זוגה של מפל אדם ז"ל שנרצחה מול עיניו. שלו, כשחזר באותו יום מאזכרתה, לא יכל לשאת עוד את המציאות. את הצער בבלתי נסבלות של הקיום. כי למרות שם הפרק, יש אנשים שעבורם המלחמה עוד לא הסתיימה. אפילו לא קרוב.
בקטנה
נוכח מצבת כוח האדם, הפיקה לשכת הפרסום הממשלתית את מיטב הפרסומות לגיוס אנשים למשטרה. באחת מהיצירות האלה נראה רס"ר דן כהן, שוטר סיור בדרום מספר מתי הבין מה זה להיות שוטר. בקצרה, הוא קיבל קריאה על מישהו שמשתולל, שאל אותו למה והאיש הסביר שאשתו עשתה לו את המוות. פה השתמש כהן בחוש הבלשות הבלשנית שלו, כי מה זה "עשתה" בלשון עבר? הוא פרץ לדירתם, וסיפר: "ראיתי זירת רצח שאני לא מאחל לאף אחד לראות". מהתיאור הזה נשמע שהפרסומת הזו אולי גרמה לכהן להבין למה הוא צריך לעזוב את המשטרה ולא למה מישהו צריך להתגייס.
