חלק ניכר ממרקם הטקסט נכתב ב"שמור אותי בלב שלך" בקלישאית רהוטה. "היינו מאוהבים וטרפנו את החיים"; "רציתי לפרוש את כנפיי ולהתרחק מתל אביב שהרגשתי שהיא קטנה למידותיי"; אם מישהו "מבוהל" הרי הוא כך "עד מוות"; אם שניים "רחוקים זה מזו" המרחק נמדד ב"שנות אור"; אין מכרים סתם, אלא אנשים ש"היו מבאי ביתי וסעדו על שולחני"; התעקשות היא "נעמדתי על רגליי האחוריות"; מראה יפה הוא "מראה מרהיב"; שיער מלא הינו "שופע" דווקא; וכשצריך לחכות לבעליו הזמן "נדמה כנצח", אם כי, זהירות! מדובר ב"מלכודת דבש"! ולכל הפחות (באותו משפט!) ב"אגוז שלעולם לא אצליח לפצח"; אותות סכנה "הדליקו אצלי נורה אדומה"; מישהי שמתרחקת "[עוטה] על עצמה קוצים של קיפוד".
כששומעים דברים מופלאים "לא האמנתי למשמע אוזניי", זה בעמוד 208, אבל הפלא פלא! בעמ' 231 נכתב: "לראשונה בחיי הבנתי לאשורו את המשפט 'אינני מאמינה למראה עיניי ולמשמע אוזניי'", ובא לך לצעוק לעבר המספרת: לא נכון! זה קרה לך רק לפני 23 עמודים! לפחות העניין הזה עם אובדן האמונה בחוש השמע. קברים "פוקדים"; המוח "מתעתע"; בחרדה "נתקפים"; ירח מלא "תלוי"; חושך "משתרר"; נשימה "נעתקת" (או "חמה", אם זה מקרוב יותר); הגוף, שאותו "חוקרים", "נמס" בסוף, ויווני יפה, סתם איזה ניקו, הוא "אל יווני". אתה מבקש לבכות אבל, אהה, "מעיין הדמעות יבש". "אומרים שכדי לחזור לחיים אחרי אסון, צריך לעבור חמישה שלבי אבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, והשלב החמישי: השלמה". אבל "אומרים", מסתבר, הרבה יותר מזה, וממה ש"אומרים" נוטל הספר הזה הרבה, אפשר אפילו לומר "מלא חופניים" (נדבקתי).
עכשיו, אני רוצה לומר משהו על קלישאות. מדובר כאן, כאמור, לא סתם בשימוש בקלישאות, אלא ב"קלישאית רהוטה", כלומר, במקרה הזה, השימוש בקלישאות הוא חלק מהרהיטות הניכרת של הטקסט הזה. זהו ספר מושך לקריאה, וכמו שאמר בציוריות הנביא חבקוק הקורא, בהתאם, רץ בו ("למען ירוץ הקורא בו" כתב חבקוק, אבל הוא גם כתב ספר קצר מאוד, אז אולי זה לא חוכמה). עוד אומר דבר אחרון בשבח מסוים של הקלישאות: אם הברירה היא בין קריאה של סופר שמפגין מקוריות מאולצת ו/או לא מוצלחת, שפה פרטית ואידיוסינקרטית שמתחזה לשפה רעננה ומפתיעה וקולעת, לבין מי שעושה שימוש מיומן בקלישאות, הרי ברור לי שאני מעדיף את הקלישאי הרהוט על המקורי-כביכול, שכתיבתו מלאה מעקשים. נוח לקריאה ולא מבריק עדיף בהרבה על מתחזה למבריק וקשה לקריאה.
אבל אי-אפשר להכחיש שהקלישאות כאן קשורות גם לאופיו הרב-מכרי של הספר הזה. שרית ישי-לוי, שכתבה גם את רב-המכר הגדול "מלכת היופי של ירושלים", יודעת לכתוב סיפורים סוחפים, מושכים לקריאה, מותחים, ועם זאת תבניתיים, מרפרפרים על פני השטח ולא מעמיקים (או מעמיקים רק כביכול), "גדולים מהחיים", כמו שאומרים, ולפיכך רחוקים מהם. אדגיש: לכותבת יש כישרון לכתיבת רב-מכר, וזהו בהחלט כישרון. אבל לא בשבילנו (אם לשאוב השראה מהמשפט הממזרי הקודר של קפקא: "יש אינסוף תקווה בעולם – רק לא בשבילנו").
המספרת היא נטע, אישה נשואה שבגדה לראשונה בחייה בבעלה והם מתגרשים. מדובר בשנות ה-90 ובעלה של נטע, מיכאל, הוא איש תקשורת מוכר בכל המדינה. לבני הזוג שנפרדים יש ילד יחיד בשם יולי. יולי כועס על אמו על בגידתה ולא מודע לבגידותיו הרבות של אביו שקדמו לה. ואז הוא גם נעלם. המתח העלילתי הניכר של הספר נשען על הניסיון להבין מה עלה בגורלו. נטע לא מוותרת ומנסה לפענח זאת. אם כי במרוצת חיפושיה היא מגיעה לאי יווני "יפהפה" ומטביעה את יגונה באהבה מהאגדות (רבות-המכר) לאותו ניקו. כמה מהסממנים של רב-המכר יש כאן: מכשפה שמעבירה מסרים על-טבעיים; אותה אהבת אמת גדולה מהחיים; נוסטלגיה והדגשת השורשים המשפחתיים עתירי המורשת (למשל, משפחתה הספניולית של נטע). אבל העיקר הוא זה: רב-המכר, כמו הגבר בשירו של דוד אבידן, יודע טוב מאוד "למות בעדךְ" אך לא "לחיות בעדךְ". כלומר, רב-המכר מתמקד באירועים יוצאי דופן, חריגים, מותחים, כמו מרדף אחרי ילד שנעלם, אך הוא לא מסוגל ולא יודע לעסוק בחיים עצמם.
ועוד משפט גדול מקלאסיקה ספרותית, מלבד זה של אבידן, ניצנץ בזיכרוני בקריאה. זהו המשפט מ"גטסבי הגדול" של פיצג'רלד הנסב על צמד מגיבוריו העשירים: "הם היו אנשים לא זהירים, טום ודייזי, הם ניפצו דברים ויצורים ואז נסוגו אל תוך כספם או אל תוך אי-הזהירות העצומה שלהם או אל מה שהחזיק אותם יחדיו, והניחו לאחרים לנקות אחריהם". בהתאם, תהיתי לי במהלך הקריאה אם יש קשר בין חוסר הרגישות המספק לשפה, אותו שימוש לא זהיר בקלישאות, לכך שהגיבורים אמידים למדי והגיבורה, למשל, מפוטרת מעבודתה כעיתונאית בתחילת הספר אך לא נאלצת לעבוד בכל החודשים הארוכים שבו הוא מתרחש. כך או כך: עבודה קושרת בני אדם לחיים, למציאות, עבודה היא חלק מהחיים, וקשה לכתוב רב-מכר גדול מהחיים על אנשים עובדים.
"שמור אותי בלב שלך", שרית ישי-לוי, הוצאה לאור: מודן, 272 עמודים.
