רוב הביקורות על 'אור ראשון' של קשת 12 האשימו אותה ב"מסחור" של האסון הלאומי. נטען שהיא שמה בראש מעייניה את הרייטינג והכסף על חשבון פצע שעדיין שותת. ובכן, הפרסומת היחידה ששודרה בפרק הבכורה הייתה ל'איחוד הצלה'. בכלל, עם כל החשדנות כלפי ערוץ מסחרי, דרמה מושקעת על אירועים טראומטיים היא לא ממש מתכון להתעשרות בטלוויזיה. להפך.
אולם גם אם הסדרה כן הכניסה כמה שקלים, ברור שהשאיפה לתרום להסברה היא חלק מרכזי יותר במוטיבציה מאחורי היצירה. לא סתם היא דואגת להציג את האכזריות של חמאס גם כלפי ערבים מוסלמים. לא סתם היא נרכשה להפצה על ידי פרמאונט עוד לפני ששודרה בישראל. כשבעולם עדיין נשמעים קולות שמכחישים את הטבח או מנסים לגמד אותו, סדרה שיוצאת בתוך זמן קצר יחסית מאפשרת לנו לספר את האמת במגוון דרכים, ממש כפי שקורה מדי יום בתוכניות האקטואליה והדוקו.
למעשה, יצירה עלילתית אוחזת בסגולות שאין לדוקו והיא גם פונה לקהלים אחרים ורלוונטיים. היוצר והבמאי של 'אור ראשון', ליאור חפץ, כבר הוכיח את יכולותיו ב'המזח'. וגם כאן, השחקנים והשחקניות עושים עבודה לא רעה בכלל, ובראשם שרה וינו-אלעד והישאם סלימאן. הליהוק של רותם סלע נראה אולי שחוק ותורם לדימוי של 'אור ראשון' כבידור מתוקתק, אבל היא מצדיקה אותו.
ובכל זאת, אפשר להבין מדוע 'אור ראשון' מעוררת התנגדות ורתיעה, ודאי בקרב משפחות חללים ושורדי הטבח. רק שנתיים אחרי מתקפת הטרור הקטלנית, אנחנו לא זקוקים להמחזה כה מפורטת ודרמטית ליום המסויט ביותר בתולדות המדינה. עם זאת, לא יזיק לנו לזכור את גילויי הגבורה מאותו יום. גבורה של יחידים שיצאו מהבית כדי להילחם בזמן שהמערכת קרסה. גבורה של יחידים ששרדו כנגד כל הסיכויים.
ראוי לספר את הסיפורים האלה לא רק לעולם, אלא גם לעצמנו. ראוי שנצלול לסיפורה של טלי חדד שפינתה פצועים תחת אש, כולל את בנה איתמר, או לסיפורו של איתן יהלומי בן ה-12 שנחטף לבדו לעזה. לא כדי לחטט בפצעים, אלא כדי להזכיר לעצמנו אילו דמויות מופת חיות בינינו, ושאמהות מאופקים וקיבוצניקים מהעוטף עשויים מהחומר החזק ביותר בטבע. יש לא מעט רגעים מעצימים ב'אור ראשון', ומי שער להם יכול לשאוב מהצפייה לא רק דכדוך, אלא גם כוח.
