הַאוֹקְיָאנוֹס הַשָּׁקֵט סְבִיב הָאִי —
מֵי שָׁפִיר הַמְּגִנִּים עָלָיו מִפְּנֵי חֲבָטוֹת הַיַּבֶּשֶׁת.
כָּאן טֶרֶם נוֹלַד עֶרֶב שֶׁכְּבָר הֶחְשִׁיךְ אֵי שָׁם.
אִם לֹא מוֹשִׁיטִים יָד לְטֶלֶפוֹן נַיָּד הַמְּגַלֶּה עֲתִידוֹת,
נִתַּן לִרְאוֹת אֵיךְ שֶׁמֶשׁ עוֹשָׂה גֻּמּוֹת בַּחוֹל, מַטִּילָה אֶת הַהֹוֶה.
מִמֶּנּוּ בּוֹקְעִים צַבֵּי הַיָּם הַגְּדוֹלִים
הַיּוֹדְעִים לִחְיוֹת עַל יַבָּשָׁה וְלִשְׂרֹד בְּמַיִם,
הַמְּחֻסָּנִים מִפְּנֵי הָעִדָּן הַזֶּה.
מִתְקוֹמֵם, הוּא חוֹשֵׂף אֶת זְנָבוֹ הַפְּרֵהִיסְטוֹרִי:
הַמִּלְחָמוֹת הַשּׁוֹאֲגוֹת מִכָּל מָקוֹם — דִּינוֹזָאוּרִים שֶׁל הַתְּקוּפָה.
נְבַטֵּל אֶת כַּרְטִיס הַחֲזָרָה,
נָרִים בַּיִת עַל הַגַּב, נִצְלֹל,
נוֹצִיא רֹאשׁ אַחֲרֵי הַמַּבּוּל הַבָּא.
שארית | שחף ארז
סִיבֵי לַיְלָה מִסְתַּלְסְלִים בָּרוּחַ, נָעִים
אֶצְבַּע שֶׁלִּי מְסַחְרֶרֶת מְעַרְבֹּלֶת רַכָּה
אֶל טַבּוּרֵךְ – צְלִיל סִיבוּב חֲרִישִׁי
כִּנְשִׁיפָה בְּפֶתַח בַּקְבּוּק זְכוּכִית.
פִּיךְ פָּתוּחַ קַלּוֹת לִשְׁאִיפָה,
הַאִם אַתְּ חוֹלֶמֶת אֵלֵינוּ?
תַּחַת שְׂמִיכָה קְרוּמִית
כַּף יָדִי שׁוֹאֶלֶת עַל בִּטְנֵךְ
מְגַשֶּׁשֶׁת כְּפַרְפַּר חֹרֶף
אֶת קֵפֶל עוֹר הַשֶּׁנְהָב
בֵּין צֶלַע לְצֵלָע, קִמְטֵי
אֵם, עֶרְוָתֵך. עַל הַכַּר
מִתְחַלֵּף צַד רֹאשֵׁךְ
אֶל הַקַּר. רֶגַע
מִן הַחֲלוֹם אֲנִי נֶעֱקָר
מְגַלֵּף אֶת שְׁנָתֵנוּ,
מִתְקַלֵּף זְמַן שְׁנֵינוּ,
שְׁאֵרִית
קְלִפָּה דַּקָּה.
גלעד מאירי
על הבוקר
עִם הַשְׁכָּמָה מֵסִיר
אֶת הַשְּׂמִיכָה
מֵהַמָּסָךְ מַעֲבִיר
אֶצְבַּע רַכָּה
עַל הַצָּג
מְפַהֵק
מְלַטֵּף
אֶת הַזְּכוּכִית
הַמְּקִיצָה אַט אַט
וּבוֹדֵק
דּוֹפֵק –
מִשְׁפָּחָה
סֶטוּרַצְיָה –
חַיָּלִים
לָחַץ דָּם –
מְדִינָה
חֹם –
מֶזֶג אֲוִיר אוֹ
רַק אָז
מִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי
וְקָם
לַשֵּׁרוּתִים
לִשְׁטֹף
אֶת עַצְמִי
בְּזֶרֶם
הָעִדְכּוּנִים
