בעודה מדלגת בנחישות מעל מכשולים במסלולי הרכיבה, איזבלה רוסקוף, רוכבת קפיצות ראווה, מתמודדת בשנתיים האחרונות עם מהמורות של שנאה ואנטישמיות כלפי ישראל, כאשר היא מייצגת אותנו בזירה הבינלאומית.
היא בת 25, בעלת אזרחות כפולה ישראלית־אמריקאית, ומילדות חלמה להיות רוכבת מקצועית. לפני ארבע שנים, כשהגיעה לשלבים הגבוהים של תחרויות רכיבה בינלאומיות, קיבלה החלטה אמיצה: לעבור לייצג את ישראל. מאז היא עולה לפודיום ולמסלול עם דגל כחול־לבן וכבר הספיקה לרכוב במסגרת הנבחרת שלנו באולימפיאדת פריז 2024 ובאליפות אירופה האחרונה, שנערכה בחודש יולי בספרד.
לצד המאמץ הספורטיבי, איזבלה הפכה את מאות ההתקפות האנטישמיות שחוותה ברשתות להזדמנויות הסברה לטובת ישראל והקפידה לחשוף את מעשי הזוועה של חמאס: "כל קפיצה, כל תחרות, הן לא רק הישג אישי, אלא שליחות והזדמנות לספר את הסיפור של ישראל ברחבי העולם. מאז 7 באוקטובר אני עולה על המסלול עם תחושות שליחות וגאווה גדולות מאי פעם".
ואם לפני ארבע שנים, כשבחרת לייצג את ישראל, היית יודעת שתפרוץ כזו מלחמה, היית עושה בחירה אחרת?
"ממש לא. ודאי לא אחרי 7 באוקטובר שהוכיח לנו עד כמה אנחנו צריכים להיצמד לזהות הישראלית והיהודית שלנו. החלטתי לייצג את ישראל כי היא המולדת של העם היהודי, ובתור יהודייה, זה משהו שממש נוגע לליבי. תמיד הרגשתי חיבור חזק לישראל – להיסטוריה, לתרבות, לאנשים, ואני גאה להתחרות עבור משהו גדול ממני. כך אני תורמת בדרך שלי לסיפור העם היהודי".
אבל כך גם היה לך יותר קל להגיע למשחקים האולימפיים.
"נכון שייצוג ישראל עשוי להקל מעט מכיוון שהקבוצה הישראלית קטנה יותר בהשוואה לזו של ארצות־הברית, אבל ההחלטה שלי הגיעה בעיקר מתוך אהבה עמוקה לישראל".
ויש מי שגאים בה על כך: בני הדודים שלה, שמתגוררים במרכז הארץ, וגם החברים הרבים שמגיעים לעודד בתחרויות. "הישראלים הם אנשים שיודעים להעניק תמיכה לסובבים אותם. יש המון ישראלים שמעודדים אותי", היא אומרת.
איזה שינוי חווית ביחס כלפייך מאז שהחלה המלחמה?
"גם כשאני מפרסמת תמונה פשוטה של הסוס שלי, הטוקבקים מוצפים ב־Free Palestine כי הם יודעים שאני ישראלית. קיבלתי מאות תגובות נאצה, כולל האשמות שאני אישית ביצעתי רצח עם. לדעתי הבעיה המרכזית היא שהתקשורת מפיצה שקרים מוחלטים על ישראל והציבור לא יודע את האמת. ולכן, לכל ישראלי ולכל קהילה יהודית בעולם יש לדעתי חובה להוציא לאור את האמת".
מה הכי קשה להסביר לאנשים שלא מכירים את הסכסוך מקרוב?
"כמה הוא באמת מורכב. מבחוץ זה עשוי להיראות פשוט, אבל כשחיים את המצב מבינים את המורכבות מבחינת היסטוריה, הרגשות המעורבים, הדקויות, הרצון והזכות שלנו לחיות בבטחה ובחופש במדינה שלנו. אנשים שיוצאים נגדנו בכלל לא יודעים איפה ישראל נמצאת על המפה".
ואיך לדעתך אפשר לשנות את המצב?
"זה משתנה כשנחשפים לעובדות. כשאנשים נוסעים לישראל, פוגשים ישראלים ולומדים את המורכבות. הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות זה להביא אותם לכאן ולהראות להם את הצד האנושי של ישראל – טוב הלב, החדשנות, רוח העם. יש בישראלים אנרגיה, חום, סולידריות וחוסן שאני מאוד אוהבת. ישראל זו לא רק מדינה, זה הלב של העם היהודי, מקום שבו ההיסטוריה, האמונה והזהות שלנו מתכנסות".
אפרופו סולידריות, מה דעתך על הצעדים שעשה הנשיא טראמפ לשחרור החטופים?
"אני אסירת תודה מאוד על הצעדים של הנשיא טראמפ בנושא. כל מאמץ להציל חיים ולחבר משפחות ראוי לכבוד ולהערכה עמוקה. צריך אומץ ומנהיגות חזקה כדי להתערב במצבים קשים כאלה, ואני מעריצה את זה מאוד. הנשיא טראמפ הוכיח לנו כמה חמלה ועוצמה יש בפעולה החלטית".
החלטיות ועוצמה הן תכונות שהיא מכירה מקרוב, כמי שמתחרה בתחום כל כך תובעני במשך שנים רבות, נוסעת לתחרויות בכל העולם, ומבלה שעות ארוכות בכל שבוע באימון עם הסוסים שלה. "אני אסירת תודה על כך שאני יכולה להתמסר כל כולי לעיסוק בתשוקה שלי, שממלאת אותי מאז שאני ילדה קטנה שחלמה על האולימפיאדה", אומרת רוסקוף, "כמובן התמיכה של המשפחה שלי היא שאיפשרה לי לדהור אחרי התשוקה שלי ולא לוותר, עד הרמה הגבוהה ביותר. וכל כך קל לוותר כאשר את צריכה שוב ושוב לצאת לאימון במסלול הקפיצות, להתמודד עם סוס קשה לרכיבה, או כאשר יש סיבוב גרוע בתחרות ולנפש קשה להתאושש".
מעבר לחוסן ולנחישות, הרכיבה לימדה אותה גם שיעורים רבים, כמו למשל שביטחון עצמי חייב להגיע מבפנים בלי מחשבה על מה שאחרים חושבים, שצריך אומץ כדי לצאת מאזור הנוחות ולבטוח באינסטינקטים שלה, ואת הצורך באסטרטגיה כדי לתכנן את הצעד הבא לפני שמגיעים למכשול.
ואיזה פרט מפתיע על התחום את יכולה לגלות לנו?
"שלסוסים שלי יש דרכונים ישראליים משלהם", היא מגלה. ולמודאגים נאמר שהסוסים נמצאים על המטוסים בחופשיות מלאה, יכולים לעמוד, לזוז, להתנועע ולאכול ולשתות, ואיזבלה מעידה שהם בכלל לא יודעים שהם בין שמיים וארץ.
