זהו. השלום הגיע. אם תסיטו את הווילון תראו אותו מכל החלונות. בוהק כמו מטבע של דולר. מנצנץ כמו דונאט בשמן מטוגן. כשמסתכלים עליו מספיק הוא אפילו נראה כמו טראמפ. כלומר, יש בו איזה ריח מוזר של קפיטליזם, אבל העטיפה הכתומה והצחוקים הבלתי נגמרים איתו (איך הוא יורד על ביידן, אה?) עושים לך חשק להמשיך לזרום איתו גם אם זה לא כלכלי. יעלה כמה שיעלה.
זה שלום שכבר השפיע רבות על המדינה. כבר שבוע שנתניהו זנח את טופז לוק, הסיידקיק שלו לסרטוני משפיענות, ובמקום זה, פתח בקריירה חדשה ככהן וולנס של אחדות וריפוי בנאומיו. כי פילוג זה כל כך 7 באוקטובר 2023.
גם אמיר אוחנה תיקן עוול היסטורי ובמקום להזמין את נשיא העליון והיועצת המשפטית לממשלה בביקור נשיא ארצות-הברית בכנסת, אירח את הסטייליסטית סנדרה רינגלר והזמר רגב הוד. ובאמת אין ראויה מרינגלר לבוא כמי שהפכה את אשת ראש הממשלה שלנו למושא הקנאה של נשות נשיאים וראשי ממשלות שלא ידעו איזה סטייל הכי מתאים לשלום. וגם הוד, שהיה לו לא פשוט פעם בריאליטי "הישרדות" והיום שר שירים יפים מאוד. אפילו היען מהספארי הרגיש שבשלה העת לברוח ולנסות לחיות לצד צוות כזה בישראל.
זו תקופה שמפתה גם את מהדורות החדשות להתעסק במה שטוב. בקתרזיס שמייצר השחרור של אחרוני חטופינו החיים. וכך קיבלנו בכל מהדורות החדשות בסופ"ש את התמונות המשמחות של כדור שוקולד שאכל לראשונה גיא גלבוע דלאל, את הנגינה של אלון אהל על הפסנתר בבית החולים בילינסון, המפגש הראשון של עמרי מירן עם הים יחד עם אשתו ושתי בנותיו. מלחמה זה דבר מעייף, שמחה לא.
אבל למרות החשק להיכנס חזק לעולמות הפנטזיה, מהדורות החדשות של שישי הזכירו היטב את ההבדל בין מלחמות לקרבות. להבנה שהפסקה היא לא פתרון קבוע. היא רק זמן לחדש כוחות. מי בשנאה ומי לא.
כל האזהרות כולן מונחות גם כאן. במילים אחרות אפשר לקרוא להן גם תקופת בחירות. לפי מהדורת החדשות של כאן, ההערכות הן שנתניהו מזמן לעצמו לא רק בקשת חנינה אלא גם בחירות ביוני הקרוב.
לצורך זה הוא מכנס היום את הממשלה כדי להצביע על שינוי שם המלחמה. במקום מלחמת "חרבות ברזל" היא רוצה שזו תהיה "מלחמת התקומה". שני מיליון שקלים יעלה החידוש. יותר יקר מניתוח לשינוי מגדרי. יותר זול ממערכת בחירות בישראל. אבל נתניהו יודע באילו נרטיבים שווה להשקיע. זהות של מלחמה היא עסק לכל דבר. בטח אם היא תהיה שלא באשמתו.
אחרי שינוי השם, או אפילו במקביל, למה לא להיות חרוצים? צריך להחזיר את הרפורמה המשפטית לשולחן. לחייב שופטים בבחינות הלכה ולתת לרבנים סמכויות. להציב מזוזות בכל מוסד ציבורי. להאשים בעבירה פלילית את כל מי שמפריע לתפילות ברחוב. ככה שלא נשאר מספיק כסף כדי לשקם את ניצולי הנובה, את ביתם של תושבי העוטף. את בריאותם הפיזית והנפשית של החטופים. המשפחות השכולות. היתומים.
זו בהחלט הייתה מלחמת תקומה לנתניהו, שאיש לא העריך שהוא יכול להיות ניצול של הטבח באופן פוליטי. אבל לכל השאר? אולי אפשר להתפשר על "מלחמת ראש הממשלה בעמו". אם לא עובד, תמיד אפשר לבקש מסנדרה רינגלר לעשות לשם מייקאובר.
