פרידה // מתן יאיר } פרדס } 175 עמ'
ב'זכרון דברים' של שבתאי יש רגעים שאני מדמה למעבר הנוהם ומלא האון של כלי רכב "ארבע על ארבע" לדהירה במלוא כוחותיו. התשוקה הנרטיבית של הרומן כמו אוזרת את מלוא כוחותיה ומתנפלת ברעבתנות על "החומרים", גורסת אותם תחתיה לסיפור בכוח אדירים, כמו שובל אדמה שנזרק לאחור אחרי שרכב השטח התגבר, חרץ, כירסם, את תלוליות החול והכורכר שלפניו. ב'פרידה' היו כמה עמודים כאלה, של נהמה נרטיבית אדירה, "שטף" עז, אם להשתמש במטפורה נוספת (בייחוד בכמה עמודים שהתחושה הייתה שהשטף הזה כה עז, שהוא אף יוצא משליטתו המכוונת של הסופר ומדלג מ"חומר" ל"חומר" ברעבתנות!). ואמנם לא מדובר כאן בעוד 'זכרון דברים' (וגם אין לספר יומרה כזו), מטעמים שאת חלקם אנסה להסביר להלן (חלקם, אקדים וארמוז, קשורים דווקא לאותה יציאה משליטה ששיבחתי בסוגריים הקודמים); אבל זו יכולת נדירה מאוד, מי שיש לו, ולו לרגעים, "מכונת נרטיב" אימתנית כזו (כן, מטפורה שלישית), תשוקה ויכולת להפוך את "החיים" ל"סיפור"; נכנסים "חיים" בפתח אחד יוצא "סיפור" בצד השני.
'פרידה' מספר בגוף שלישי על גבר המצוי בשנות ה-40 לחייו. אך הרומן הקצר נותן לנו להבין שהספר שאנו קוראים הוא בעצם הספר שכותב הגיבור. הגבר נשוי ואב לשתי בנות קטנות. הוא עובד כמורה אבל יש לו שאיפות ספרותיות, הוא פירסם בעבר ובכוונתו לפרסם גם בעתיד. כך, להמחשה, נפתח הרומן: "הוא רצה לכתוב ספר שיעסוק בהיסטוריה המינית שלו. הייתה לו תוכנית. הוא ידע על אלו רגעים יכתוב". הגיבור מתוסכל מהשינויים שהוא מאתר בגופו המתבגר, מפחד שאישתו אינו נאמנה לו ובכלל חש עצמו נחות למול ניסיונה המיני העשיר יחסית אליו. חלקים נרחבים ברומן הקצר עוסקים ביחסיו של הגיבור עם אחותו, אמו ואביו. אביו נפרד מאמו בצעירותו של הגיבור והדוגמה שלו הנכיחה לו "שיש משהו מסוכן בגברים"; כלומר, הוא חושש מלחזור על גורלו של אביו, "הוא פחד שזה מה שהיה לאביו, ששמר כל השנים נאמנות לאמו עד שכבר לא היה יכול ויצא לחיים נוספים של חוויות ומימושים". הכוח הבסיסי של הספר נובע הן מהכנות הגדולה שבה הוא כתוב והן מתחושת הדחיפות, קרי מהיכולת להעביר לקורא את הסערה הפנימית שחי בה הגיבור. רובנו הרי חיים בדחיפות את חיינו שלנו, ובנונשלנטיות את חיי האחרים; והיכולת להעביר לקוראים את הדחיפות של דמות שאינה אנחנו היא חלק מהכישרון הספרותי. השילוב של הכנות והסערה יכול להפוך אף אירוע לכאורה קטן, בעל ממד קומי, למעשה, כמו "פריצת" מכונת הצילום הבית-ספרית בשימוש בקוד משוער של מורָה עמיתה, בגלל שלגיבור נגמרה מכסת הצילומים, למאורע ראוי לציון (ולא רק קומי).
'פרידה' מצטיין בשטיחת העובדות, פרטי הסיפור, אך גורם לקורא לתהות האם "המחבר המובלע", או התודעה שמנהלת את הסיפור הזה, יודעת מה הפרשנות הנכונה למה שהיא עצמה מספרת. נושא גילוי העריות (לא הממש ממומש, אלא סביבותיו של הטאבו, "אביזרייהו"; אמנם לפעמים "סביבותיו" הצמודות) מרכזי מאוד ברומן. ברור שהתודעה המספרת יודעת שכך הוא לגבי היחסים עם האחות, כי היא מתעכבת על כך לא מעט. יחסי הגיבור והאחות מובעים כאן בסובטיליות גם בסיפורים פחות ישירים על יחסיהם; למשל, בכך שהאחות נשלחה בצעירותה במה שניתן להתפרש כמנחת פיוס מינית בידי המשפחה לבעלי המלון בו הייתה למשפחה חנות; או בכך שהאחות מחבלת בצעירותו של הגיבור ביחסיו עם שותפה לדירה שחשק בה. אבל האם התודעה המספרת מודעת לכך שכמה פעמים משודכת באופן מעט חריג התשוקה המינית של הגיבור לסביבת האם? למשל, עד כמה התודעה המספרת מודעת לממד הטעון שיש מאחורי המשפט הזה: "החוויה המינית הראשונה שלו הייתה בפריז, בשאנז אליזה, בטיול שיצא אליו עם אמו לפני הצבא". או, בסיפור נפרד, עד כמה התודעה המספרת ערה למלוא כובד המשקל של הסיטואציה שבה האם מתערבת בשיחה שמנהל הגיבור עם זונה ברחוב, וכך הגיבור "ניצל מהצעירה". לקורא לא ברור עד כמה הפרשנות של העובדות — שמוטחות כאן בכישרון מסחרר בקורא — נהירה לכותב, או, ליתר דיוק, עד כמה היא נהירה לתודעה הכותבת (כי יכול להיות שלכותב היא נהירה אבל הוא בחר לא לכוללה בתודעה המספרת). כלומר, עד כמה התודעה הזו מבינה שלא מדובר בדיוק ב"ספר שיעסוק בהיסטוריה המינית שלו", אלא בפן מסוים מאוד של ההיסטוריה הזו.
בהרבה מובנים זה ספר על גבריות. אבל זה לא חיסרון, כן? אמנם גברים מונים רק 50 אחוז מהאוכלוסייה, אבל הם, יש להודות, מיעוט בולט ורעשני. אבל הכוח של הספר הוא לא רק בנושאו הנידון בכנות. הוא, כאמור, כתוב בבהילות וגדוש בפרטים נכוחים שערִימתם מציגה את עושרם של החיים, לכל מי שהינו בעל התבוננות חדה. היערמות הפרטים הקדחתנית יוצרת גם אפקט המזכיר אפקט קומי-טרגי קיומי שנוכח אף הוא ב'זכרון דברים': כל ההתרוצצות האנושית הזו לכאן ולכאן, כל היגיעה — כולה הרי כעשן תִכלה. •
היכולת להעביר לקוראים את הדחיפות של דמות שאינה אנחנו היא חלק מהכישרון הספרותי
