מרגו צריכה כסף // רופי תורפ } תרגום: לי עברון } מטר, אגם } 336 עמ'
"לפעמים אנחנו פשוט רוצות להרוס לעצמנו את החיים", אומרת שייאן (לשעבר מלצרית בהוטרז והיום זבנית בבלומינגדיילז ומכורה לפוקר ומשקאות אנרגיה) לבתה מרגו, בת 20 שנכנסה להיריון מהמרצה שלה לספרות בקולג' העלוב ומתכוונת לשמור את התינוק. התינוק זוכה לשם בודהי — קיצור של בודהיסטווה, מי שדוחה את הארתו האישית לטובת שאר היצורים החיים — רמז עבה למודל הישועי, כשמרגו, הגיבורה, היא בתפקיד הכפול של מריה, קדושה וזונה.
מרגו מנסה לצרף את בודהי לשגרת חייה בדירת השותפות, מה שמבחינתן משול לאימוץ כלב לדירה שאסורים בה בעלי חיים. השותפות עוזבות ואת מקומן תופס אביה של מרגו, ג'ינקס, כוכב לשעבר בשדה האגרוף הבידורי (WWE) ונרקומן לשעבר בשדה ההירואין, שמתגלה כדמות אבהית ואימהית כאחד — מאיים במכות על מי שמציק לבת שלו מחד, ומכין הרבה אוכל מנחם מאידך. מרגו לא מצליחה להשיג בייביסיטר והיא מאבדת את עבודת המלצרות שלה. מה עושים? את התחת לא מכסים! תחת השם הפיוטי "רוח רעבה" מרגו פותחת חשבון באונליפאנס — בהתחלה במקצה המתחילות, קצת ציצי ותחת ודירוג זיינים למעוניינים ("אם אתה רוצה לגלות לאיזה פוקימון הזין שלך דומה"). היא מצלמת ציצי בין ההנקות, אך "כמעט מיד נתקלה במגבלות הז'אנר. כמה איברי גוף כבר יש לה? וכמה זוויות אפשריות?" מרגו חיה כנראה במאה שערים של מאדים, שכן ההכרה הבאה פשוט נוחתת עליה: "נראה בלתי סביר שגברים באמת רוצים מין באופן נואש עד כדי כך, אבל התברר שכן, ושישנה כלכלה שלמה שמתבססת על הרצון הנואש הזה". זה הזמן להזכיר שכ-30 אחוזים מכל הטראפיק באינטרנט האדיר שלנו הוא פורנוגרפי (ושאר האחוזים גם הם פורנוגרפיה, רק שהיא נקראת "תרבות הפופ" או "חמש חברות נשק לוהטות שכדאי להשקיע בהן").
כשטראמפ נאם בכנסת ישראל, הוא הבהיר ששני העקרונות השולטים בעולם, מבחינתו, הם כסף ("יש לה 60 ביליון בבנק") ומראית ("הוא צריך להיות מלוהק לסרט"). טראמפ הוא המנהיג של הזמן הזה, ומרגו היא הגיבורה של הזמן הזה, בת לדור שמאמין שאין בושה בעולם כלל: "אם מין הוא לא דבר מביש, וקבלת תשלום היא לא דבר מביש, למה מביש לקיים יחסי מין תמורת תשלום? או למכור תמונות של הציצים שלך? מאיפה באה הבושה?"
כשמסתבר לשותפה שמרגו הרוויחה 4,000 דולר בחודש, היא מחזקת: "אני לא מאמינה, אז למי אכפת אם את זונה או לא?... כאילו, את יכולה להישאר בבית עם התינוק, את מוגנת, את לא באה במגע עם האנשים האלה. ארבעת אלפים בחודש?! תהיי זונה כמה שבא לך!" התרבות הדיגיטלית העבירה את הגוף האנושי ממשהו מוחשי, שניתן לגעת בו ולהריח אותו, לדימוי בלבד. עם ניתוק כבלי הפיזיות, נותקו, לכאורה, השאלות הקשות. אבל הנפש האנושית עדיין נוכחת, בין אם אנחנו מוכרים את גופנו אופליין או אונליין. לעובדות המין של אונליפאנס נדמה שאם הכסף הולך ישירות אליהן אז הן המרוויחות הגדולות. האם העובדה שנשים הפכו להיות הסרסורים של עצמן שיחררה אותן?
אביה של מרגו מתנגד בהתחלה לעיסוק החדש, אבל אז נזכר מאיפה הוא בא: "במה זה שונה ממה שאני עושה, מההיאבקות? גם אני וגם הן משתמשים בגוף שלנו כדי לבדר קהל. גם אני וגם הן מוכרים להם אמת מזויפת". גם מארק, המרצה לספרות, גורס: "ככל שדברים נראים מזויפים יותר, הם מסקרנים אותנו יותר — זה מה שמארק אהב בקשר לנקודות מבט: את הזיוף, ולצידו את המאמץ להיות אמיתי, מאמץ שהדגיש באופן משונה את הזיוף". אם לחזור שוב לטראמפ — זה בדיוק מה שהוא מנסה להסביר לנו. הכל זיוף, הצגה, וההצגה צריכה להיות טובה כדי להיות רווחית.
"איך להפוך מעוד זוג ציצים אנונימי לזוג הציצים היחיד שמשנה?" מקשה האב על בתו והיא, בתגובה, יוצרת עם שתי קולגות מאונליפאנס עולם סרטונים טראשי וכיפי: סיי-פיי אירוטי, מעין ברברלה של האלף החדש, עם ביקיני כסוף, קיא נצנצים וסקס כנוע עם איי-רובוט.
מרגו מתמכרת ללייקים ולהודעות גסות מזרים: "היא לא רצתה שזה יהיה ככה, שחילופי הדברים חסרי המשמעות והמלאכותיים האלה יעוררו בה את אותם רגשות כמו מערכות יחסים אמיתיות שהיו לה. היא ידעה שהתחושות האלה לא אמיתיות, אבל כמה אמת הייתה במה שהרגישה בעבר?" כלומר, הנזק של העולם הדיגיטלי הוא לא באשליה שלו, אלא בכך שהוא מדביק בטבעו האשלייתי גם את הקיום הפיזי, ושומט את הקרקע מתחת לכל אמת שהיא. כשמרגו נתקפת יסורי מצפון, היא נתלית בישו ובמריה: "העיקר הוא לשלוט במהלך הסיפורי... מרים המציאה שקר זהוב ויפהפה, ונעשתה האשה הנערצת ביותר עלי אדמות". היצור היחיד האהוב באמת הוא התינוק בודהי, שמרגו ממשיכה להיניק, עד שגם הוא "זרח בזהב".
ככל שההצלחה של מרגו גדלה, הרומן מכיל יותר פסקאות מקצועיות מוזרות שמסבירות איך האלגוריתם של טיקטוק עובד, כמה כסף יוטיוברים מרוויחים ואיך מגדילים אחוזי מנויים מתוך עוקבים. אולי זה משהו לגיטימי בפרוזה על העידן הדיגיטלי. ברגעים אחרים הספר נקרא כמו ספרי פעוטות של ברבי: "קייסי ורוז נכנסו, נרגשות ומפטפטות. ג'ינקס וסוזי התקשרו אליהן מיד אחרי שהתקשרו למרגו, והזמינו אותן לבוא לחגוג. ג'ינקס השמיע מוזיקה והכין אורז עם שעועית אדומה ולחם תירס... במשך כל הערב עקבה סוזי אחרי המתרחש בחשבונות הטיקטוק שלהן, והבנות עקבו אחרי החשבונות שלהן באונליפאנס". העיסוק המופרז באוכל הוא אנטיתזה לקיום הדיגיטלי. כדמות, "רוח רעבה" ניזונה מברגים, כבן אדם, היא חושבת: "צריך להפוך את עצמך לדמות. כמעט כמו להפוך לקריקטורה של עצמך".
לכאורה לפנינו צ'יק ליט מהדור החדש, בפועל מדובר באגדת ווייט-טראש היפר-קפיטליסטית עם מאפיינים דתיים, שמעלה אל פני השטח אינספור שאלות מהותיות על מין, כסף, מוסר, אינטרנט ואמנות. כמו בנאום של טראמפ, כמעט אין שורה ב'מרגו צריכה כסף' שלא מזמינה דיון או מחשבה על החיים בעידן המצחין והמופלא הזה. הביקורות קראו לו ספר "פיל-גוד". כנראה שהן בסדר עם זה שהגאולה תגיע בדמות שיווק דיגיטלי יעיל יותר בעזרת בינה מלאכותית. •
הביקורות קראו לו ספר "פיל-גוד". כנראה שהן בסדר עם זה שהגאולה תגיע בדמות שיווק דיגיטלי יעיל יותר בעזרת בינה מלאכותית
