ברחוב בלפור בבת-ים, אחרי תחנת הרכבת הקלה לכיוון תל-אביב, יש שלט: "הטאבון מס' 1". ככה שמתי לב למאפייה המזרח-אירופית הזו. כמה פעמים ניסיתי למצוא חניה לידה ולא הצלחתי, עד השבוע. במקום הזה אפשר לראות איך לאפה ארמנית יוצאת מהטאבון, וזה מחזה מרהיב. במשך דקות התבוננתי כמו ילד באופה שמכניס רצועת בצק ארוכה לתוך הטאבון ומחלץ את הלאפה החוצה. כבר בשלב הזה הרגשתי שקיבלתי את כל מה שרציתי.
אנחנו חיים בעולמות מקבילים: בחלק מהמסעדות ומהדוכנים מפקיעים מחירים, אבל אחרים חיים איתנו במציאות, כמו שצריך. המקום בבת-ים שייך לקבוצה השנייה: מוכרים שם סמסה בשר בקר ב-14 שקל בלבד. הסמסה, שהיא מעין בורקס בוכרי, עניינה אותי כשבחנתי את הדלפק. היה שם גם מאפה ירקרק, אבל אלה היו כבר שעות הצהריים המאוחרות, ורציתי בשר. ליתר ביטחון, שאלתי אם הסמסה ממולאת בבשר. ענו לי, "בשר בקר", וזו כבר יותר מתשובה: זו הצהרת כוונות. אז שילמתי 14 שקל עבור סמסה אחת, עוד 14 שקל בשביל לאפה, לקחת הביתה. מצאתי את עצמי נוגס מהסמסה כבר ליד המונית.
מדובר בקבב עטוף בבצק עלים. העלים החיצוניים היו יותר קריספיים, ואילו הפנימיים, הקרובים לבשר, היו ספוגים בשומן. המון קבב יש במאפה הזה. לרגע, אחרי הנגיסה הראשונה, אולי תרגישו שהמאפה קצת מתנגד, אבל חשוב לזכור שמכיוון שהבשר של הסמסה הוא מלא שומן, הבצק לא צריך להיות רך יתר על המידה. אז לא להישבר: צריך להמשיך לנגוס. בסך הכל, זו הנאה צרופה וזולה בהחלט. מנות פשוטות למראה הן תמיד יותר טעימות
