במשך עשרות שנים הכירו אותה הצוללנים והדייגים בצפון כ"האונייה הטורקית" של נהריה. אתר צלילות מרהיב ומרתק על קרקעית הים מול חופי העיר שהפך עם השנים לאחד מאתרי הצלילה היפים והמסתוריים בים התיכון, לצלילות לילה בפרט. המונים ירדו למעמקים בעקבות מסע שנגדע בים ושרידים אילמים שנותרו, ללא אף אחד שהכיר עד כה את סיפורה. כעת, תגלית מקרית בארכיון חושפת את האמת: האונייה הטרופה כלל לא הייתה טורקית, אלא אנגלית. ומאחוריה סיפור על ספינת פחם בריטית שעלתה על שרטון בסערה, על רב החובל שהתרשל, ועל שבעה מלחים שקיפחו את חייהם מול חופי הגליל, בדצמבר 1911 לפני 114 שנים.
"את הספינה הזאת הכרנו כבר משנות ה-70", מספר ל"ידיעות אחרונות" הארכיאולוג הימי, פרופ' אהוד (אודי) גלילי. "הרבה חבר'ה צוללים עליה, תופסים שם דגים. לא ידענו מה זהותה, ובמשך השנים התקבע השם 'האונייה הטורקית'. אף אחד לא יודע למה, אבל מישהו פעם אמר שזאת אונייה טורקית, ומאז השם מופיע גם במדריכי הצלילה", הוא מתאר. שרידיה מונחים בעומק של 9-11 מטרים, במרחק של כ-900 מטר מהחוף, ומכוסים בצמחייה ים-תיכונית עשירה ובבעלי חיים זעירים, רכיכות שונות ודגה.
הגילוי המקרי של סיפורה של האונייה הבריטית החל במסע היסטורי ארכיוני שהובילו פרופ' גלילי ולצידו אמיר ויצמן מחברת AQUAZOOM, כשחיפשו מידע על ספינה טרופה שטבעה מול חופי חיפה בשנת 1909. הם נחשפו להיסטוריה של התחבורה הימית בתחילת המאה ה-19 בארץ ישראל, ותוך כדי איסוף חומר נתקלו במסמך מעניין על משפט שנערך לקפטן של ספינה אנגלית אחרת שהובילה פחם מאנגליה לארץ ישראל. פרוטוקול הדיון המשפטי בבית המשפט בבריטניה שנערך לקפטן הספינה בשנת 1912 משנה את מסלול ההיסטוריה בכל מה שקשור לשמה של האונייה, שעד היום נחשבה בכל ספרי הצלילה שפורסמו בארץ ובכל מועדוני הצלילה כספינה ה"טורקית". גלילי מספר כי "הפרוטוקול תיאר ספינה בשם 'ארדו', ספינה אנגלית שנטרפה בשנת 1911 דרומית-מערבית לאכזיב. לפי התיאור המדויק הגענו למסקנה שזאת הספינה שלנו".
ה"ארדו", אוניית קיטור מברזל באורך של כמאה מטר, יצאה מנמל ניופורט שבאנגליה ב-6 בדצמבר 1911, עמוסה בכ-10,000 טונות פחם המיועד לחיפה. על סיפונה היו 22 מלחים, תחת פיקודו של הקפטן ארנסט האו, שזו הייתה הפלגתו הראשונה לאזור. "הוא עשה טעות בניווט ולא לקח מידות עומק במשך הלילה", מסביר ויצמן. "הוא ראה את האורות של הכפר א-זיב (אכזיב), חשב שזו חיפה, והפליג לשם".
ב-27 בדצמבר, בלב סערה, עלתה הספינה על שרטון כורכר מול חופי נהריה. מכאן, מתאר פרופ' גלילי את הדרמה על פי פרוטוקול בית המשפט: "רב החובל הוריד סירת הצלה אחת ושלח מישהו להזעיק עזרה מחיפה. בצהריים הוא החליט לנטוש את האונייה. הם הורידו שתי סירות הצלה, שאחת מהן התהפכה במשברי החוף, ושבעה מלחים טבעו. היתר הצליחו להגיע לחוף". בית המשפט קבע כי רב החובל התרשל בניווט, אך הוא נוקה מאחריות למותם של אנשי הצוות.
הספינה הוכרזה כ"טוטאל לוס". במשך עשרות שנים היא בלטה מעל המים, עד שבתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת הוחלט לפוצץ אותה מכיוון שהפריעה לתנועת כלי שיט של חיל הים הישראלי. שבריה הפכו לאתר צלילה שזהותו נחשפה כעת. ויצמן: "הייתה לנו הזכות לתת לאתר את שמו האמיתי והסיפור ההיסטורי שלו".
