מי היה מאמין. צחי הנגבי. אחד האנשים הקרובים לראש הממשלה, בנה היחיד של גאולה כהן, לוחמת לח"י ויקירת הימין האידיאולוגי. סרן בצנחנים, בוגר משפטים, חבר כנסת מאז 1988 שמילא תפקידים של שר במשרדים בכירים גם בממשלת שרון וגם בממשלת נתניהו. האיש ששרון אמר עליו פעם שהוא היחיד בליכוד שהוא רואה בו כמי שמסוגל וראוי להמשיך אותו (נתניהו, אגב, מעולם לא אמר או חשב את זה על אף אחד).
הנגבי נחשב דובר רהוט, מנוסה, לא מתלהם, שלא פעם החליף את דרעי כמבוגר האחראי, כשדרעי עוד נחשב כמבוגר ואחראי. הוא נבחר לראש המל"ל, משרת אמון אישית של נתניהו, ונראה שהוא מסוגל לאתגר את ראש הממשלה ולהציג לו גם עמדות שונות משלו.
אבל השאלה כנראה צריכה להיות אחרת: לא 'מי היה מאמין?', אלא 'מי האמין שלא?'. כלומר, מי חשב שסופו של הנגבי יהיה אחר מסופם של המקורבים האחרים לנתניהו, שכל אחד מהם שהתקרב אליו אי פעם, נגע בו ונשרף. הנגבי הוא רק עוד אחד ברשימה ארוכה, שקצר המקום מלפרט אותה, שעשה כנראה כמיטב יכולתו והורחק.
אנשים המצויים בנושא טוענים שהכתובת הייתה על הקיר. בישיבות הקבינט הדינמיקה בין שניהם כבר זמן מה "לא הייתה משהו". מה זאת אומרת "לא משהו"? אפשר היה לראות שזה לא הקשר שהיה, שהיחסים לא זורמים. "צריך לזכור", אומר מישהו, "שראש המל"ל הוא הזרוע הארוכה של ראש הממשלה. יש חילוקי דעות וזה טבעי, אבל כנראה שהיה יותר מזה".
אף אחד לא יודע להצביע על משהו מסוים שקרה שם, משהו שמצדיק הדחה. מדברים על כך שהנגבי התנגד להחלטה לכבוש את עזה ותמך בעמדת הרמטכ"ל במבצע מרכבות גדעון 2. והייתה הפעם שהוא התנגד לסיכול בכירי חמאס בקטאר, כי חשב שהעיתוי ואולי גם המקום לא נכונים, גם אז עמדתו הייתה כעמדת מערכת הביטחון.
אני נוטה להאמין שכמו תמיד מדובר בעניין אישי. מכל מיני סיבות סר חינו של הנגבי בעיניה של משפחת נתניהו, בעיקר אצל שרה. אולי היא חשבה שהנגבי לא מספיק מהלל ומשבח את נתניהו. אולי חשדה שהוא מדליף נגדו. אולי משהו פגע בה אישית. ואולי, כי מזמן היא לא פיטרה מישהו וגירד לה באצבעות.
קשה להיזכר במשהו פומבי שאמר הנגבי שהיה עשוי להדליק את ראש הממשלה. להפך. בראיונות איתו הוא לא נשמע לעומתי לראש הממשלה. זכורים בעיקר שני דברים שעוררו הדים, שאמר ב"אינטימי" עם רפי רשף: את טבח 7 באוקטובר הוא כינה "תקלה", וכשהתבקש להסביר מדוע נתניהו לא ביקר בקיבוץ ניר עוז לאחר 7 באוקטובר, הסביר שראש הממשלה "הוא לא הבן אדם עם הכי פנאי בעולם".
ובכל זאת, גם אם סר חינו, נתניהו היה יכול לעשות את זה אחרת. זה הוצג על ידי הנגבי כהדחה, בעוד ניתן היה להוציא הודעה שבה נאמר שמסיבות אישיות – ויש להנגבי סיבות אישיות מוצדקות שיכולות להוות הסבר – הוא מסיים את תפקידו.
אבל בהודעה ששלח הנגבי לתקשורת בשלישי בערב ניכר שהוא רצה שיידעו שנתניהו הדיח אותו. שזה נעשה בהחלטה של צד אחד ובלי סיבה שהנגבי מבין אותה. "ראש הממשלה נתניהו עידכן אותי היום על כוונתו למנות ראש מל"ל חדש", כתב. נדמה לי שבסאבטקסט של המשפט הזה יש כבר הכל.
אבל הנגבי הוא לא היחידי שהורחק השבוע מתפקידו. מתברר שהצבעה שנראתה סיפור פשוט, הצבעה טרומית על חוק הריבונות, עשתה הרבה גלים. ומעשה שהיה כך היה: שתי הצעות חוק להחלת ריבונות בגדה המערבית הובאו להצבעה בקריאה טרומית. אחת של אבי מעוז ממפלגת נעם על יהודה ושומרון, והשנייה של אביגדור ליברמן מישראל ביתנו על ריבונות במעלה-אדומים. נתניהו לא רצה שההצבעות יעלו, בטח לא ביום שבו מבקר בארץ סגן נשיא ארה"ב. הוא ניסה לשכנע את מעוז שיסיר את ההצעה. מעוז סירב.
על אף בקשתו ומאמציו של נתניהו, יותר חברי קואליציה מאשר אופוזיציה הצביעו בעד הצעת החוק, שעברה על חודו של קול – הקול של יולי אדלשטיין.
בעקבות תמיכתו בחוק בניגוד למשמעת הסיעתית צפוי אדלשטיין להיות מודח מחברותו בוועדת החוץ והביטחון. במילים אחרות: השתמשו באירוע הזה כדי להרחיק אותו מהוועדה בגלל חוק הגיוס. אדלשטיין מספיק ותיק כדי לדעת שהצבעה כזאת תוביל לסנקציות. אבל נראה שהוא מרוצה. איך אמר? "הדחה כזאת היא צל"ש ערכי עבורי". ומה יותר מתקבל על הדעת מההסבר שלו, שכל חייו הוא נלחם עבור ארץ ישראל ודווקא בעת הזאת, ריבונות ישראלית בכל חבלי ארץ ישראל היא צו השעה. יש מישהו מהימין שיכול להתנגד לאמירה הזאת?
מי הם האנשים האלה, שיושבים להם במליאת הכנסת נפוחים ומרוצים מעצמם? עם כמה ילדותיות, חלמאות, טמטום ובורות נפגשנו השבוע, וזו רק פתיחת מושב החורף
אבל כמו שקורה בכנסת המטורללת שלנו, כולם יצאו ניזוקים מההצבעה הטיפשית הזאת ומהעיתוי שלה. הליכוד טען שזו הטרלה של האופוזיציה שרוצה לסכסך בין ישראל לארה"ב, והאופוזיציה ספגה ביקורת קשה מצידו של סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, שטען שההצבעה הזאת הייתה תרגיל פוליטי טיפשי, שהוא נעלב אישית מכך, וקבע נחרצות שישראל לא תספח את הגדה המערבית.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזימה קורה כאן? מי הם האנשים האלה, שיושבים להם במליאת הכנסת נפוחים ומרוצים מעצמם? עם כמה ילדותיות, חלמאות, טמטום ובורות נפגשנו השבוע, וזו רק פתיחת מושב החורף. מיו"ר חצי הכנסת שלנו, אמיר אוחנה, שהציג את יצחק עמית בישיבה החגיגית כשופט בית המשפט העליון ולא כנשיאו; דרך הפה המלוכלך של אמסלם, שניסה לבזות את ח"כ מרב בן ארי עד שהתחשק לשלוח אותו לרחוץ את הפה בסבון; ועד לדבריו של סמוטריץ', שר האוצר, שהציע לסעודים להמשיך ולרכוב על גמלים במדבר בסעודיה.
עם היהירות, המיזוגיניות, הכוחנות והזחיחות של אוחנה ואמסלם עוד אפשר לחיות. הנזק נשאר בגבולות המדינה. אבל עם האינפנטיליות, הבורות והגזענות של סמוטריץ', שיושב לו בכיסאו ובזחיחות אופיינית, כאילו היה איזה נפוליאון, מעליב את הסעודים? מרגע לרגע מתברר כמה טוב שהפכנו למדינת חסות של ארה"ב.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.10.25
