כשהמלצריות הכי יפות במסעדה מתחרות ביניהן על הזכות להגיש לו את צלחת הספגטי המוקרם, עדן דניאל גבאי (28) נותן בהן מבט עייף של "איך את לא יודעת שאני גיי". בינו לבין עצמו הוא מתלבט, עוד לא החליט אם ההתרגשות שרוחשת סביבו עושה לו צמרמורת או גורמת לו לחייך. במאמץ להפיק ממנו הבעה של "מה יפים הם החיים", כמצופה מהדוגמן הישראלי הראשון שמשלב בין ליפסטיק ורוד ופאות נוצצות לבין שפם וזיפים, אני מדברת אליו במספרים. בדרך כלל זה עובד.
יש לך יותר מרבע מיליון עוקבים!!!!
"נכון", הוא עונה בטון יבשושי, "ובטיקטוק עוד 350 אלף. לא, 380".
כמו בר רפאלי!!!!!
"לא, לא", הוא מתכווץ, "בלי סופרלטיבים. מעל לכל אחד יש איזו עין. מה שחשוב באמת זה שאני ממש-ממש נהנה ממה שאני עושה".
בתור הפרזנטור של קניוני עזריאלי וסופר-פארם הוא שבר שיאי צפייה, ובקמפיין לרשת ההלבשה התחתונה פיקס הוא צולם גם כגבר וגם כאישה, בזכות אוסף הפאות המרשים שהוא מטפח ("כולן מעלי אקספרס").
שער זמנים מודרניים + - עדן דניאל גבאי
(ראיון צילום ועריכה: מיכל עמר שוורץ)
השבוע כשפסע על המסלול הכי נחשב בישראל בשבוע האופנה, בבגדי אישה, פאה וקוצי הזקן האופיניים, הוא זכה למאות תגובות גועליות של בריוני רשת: קראתי השבוע תגובות שאף אדם לא אמור לקרוא על עצמו, לא משנה מי הוא, איך הוא נראה, או מה הוא לובש. לצעוד על מסלול בערב הגאלה בשבוע האופנה ועוד לסגור את התצוגה זו הייתה הגשמת חלום, רגע אחד של גאווה, יצירה, חופש וביטוי עצמי ואנשים הפכו אותו לנשק", הוא מספר ברגעים בהם הצליח לנגב את הדמעות. "אבל בתוך הכאב יש בי גם אמת אחרת, ואני לא מתכוון לתת לשנאה לנצח. אני בוחר להמשיך ליצור, לחלום ולהשפיע דווקא בשביל כל מי שחווה הצקות, לעג, שיימינג או תחושת “אתה לא מספיק”. אני כן מספיק. כולנו מספיק. מי שכותב רוע זה שלו. זה הלב שלו, זו הבדידות שלו, זה החושך שלו".
מה עזר לך בתוך כל החושך הזה?
" יש בתוכי אור גדול, חברים, משפחה, אהבה, חלומות, וקהילה שלמה שמרימה. ואת האור הזה אף מקלדת אנונימית לא תכבה. אני גאה בעצמי. גאה בדרך, ומנסה להיות גאה בגוף שלי. ואם מישהו ראה אותי והרגיש פחות לבד בגלל שכאבתי, רק בשביל זה היה לי שווה".
לדרך הארוכה שעבר עוד נגיע, אבל עכשיו, בשיא ההצלחה הוא מספר בכנות, שהיא הגיעה כשכבר היה בטוח ש'זה' לא יקרה לעולם.
עכשיו הגעת למקום שאליו חלמת להגיע?
"את לא קולטת שההצלחה נפלה עליי בשלב שבו נגמרו לי החלומות?", הוא מנשק את תלתליה של בוניטה, כלבת השיצו שמתרפקת בחיקו, ומספר על החרדות שמלוות אותו מאז שהוא זוכר את עצמו. "הן התגברו מאוד כשלבשתי את המדים. השירות שלי היה מזעזע וסבלתי מכל רגע. התחלתי בתותחנים כי רציתי להיות גברי וקרבי, וסיימתי בתור אפסנאי כי נלחצתי מהשהות בחברת בחורים, הוצאתי מלא גימ"לים. למרות התרופות התחלתי לרעוד בלילות, הייתי נכנס למיטה בתקווה שבבוקר לא אתעורר. התחננתי להשתחרר, הסברתי שאני לא מסוגל לעמוד בזה והמערכת לא האמינה לי. רק אחרי שנה ושמונה חודשים נתנו לי פטור על סעיף נפשי. אני לא מתבייש בזה. הצבא שלנו חייב להתקדם ביחס שלו כלפי מאותגרי נפש כמוני. עם כל הכבוד לצה"ל, ואני הראשון שמצדיע, יש בינינו גם כאלה שלא מסתדרים עם פקודות".
הוא קיווה שהפטור ממדים יאפשר לו לטפל בעצמו, אבל "ישבתי בבית במשך קרוב לשנתיים כי בשום מקום לא הסתדרתי. כמוכר המבורגר החזקתי שבוע ובתור מוכר בבוטיק פוטרתי אחרי שבועיים. מכל מקום זרקו אותי בגלל חוסר התאמה או אני לא יודע מה. פה ושם עשיתי אודישנים, רציתי לשחק, וכשנמאס לי מהתשובות השליליות נזרקתי בבית בחוסר מעש, שמנתי נורא, ישנתי בימים והייתי ער בלילות, ככה הייתי עד שבאה הקורונה. לא נעים להודות".
במה?
"כולם סבלו בקורונה ולי היא דווקא עשתה טוב. באותה תקופה התחלתי ללמוד עיצוב גרפי כי התייאשתי מהפנטזיות על משחק. בקורונה עברנו ללמוד בזום והעובדה שלא הייתי בקשר פיזי עם הסטודנטים מהקבוצה שלי, עזרה לי להיפתח. הראיתי להם חלק מהסרטונים שלי והופתעתי מהמחמאות".
הכוכבת האמיתית: אמא
את הפריצה שלו הוא חייב לסרטון "סימה, למה את לא נוגעת בבשר" ששודר ב"בואו לאכול איתי" והפך לגג לוהט. בליפסינג מושלם והבעות הזויות הוא צילם את "יפה שלי, אני לא נוגעת בבשר כבר שנים, אני אוכלת רק בשר טחון, המבורגר, שניצל, קציצה וכבד עוף, אבל שיהיה שרוף-שרוף-שרוף". האגדה מספרת שאחרי שאזר אומץ להעלות אותו לאינסטגרם, הוא עלה על יצועו, ובבוקר גילה ש...
"זה לא היה בלילה, אלא בשנת צהריים", הוא מדייק. "אחרי שעה וחצי, מקסימום שעתיים, כבר היו שם באזור ה-350 אלף צפיות. לא האמנתי, הדלקתי וכיביתי ובכל פעם שנכנסתי לבדוק ראיתי שהמספרים ממשיכים לעלות. טירוף מוחלט. זה נתן לי את הפוש ללחוץ על הגז".
המלצרית הנוכחית מתקרבת לשולחן שלנו ולפתע נעצרת. "סלב!" היא צוהלת למראה האישה בעלת רעמת השיער השחורה שיושבת מול עדן דניאל גבאי. "עם כל הכבוד לבן שלך", המלצרית רוכנת אליה, כמעט משתחווה לרגליה, "את הכוכבת האמיתית. אני מעריצה אותך".
ואותו? בציפורן אדומה מצביעה שרונה גבאי (64) על פרי בטנה. "אותו אני מה-זה אוהבת", המלצרית מעיפה לו נשיקה.
"היא צודקת", אומר אלוף הליפסינג. "אמא שלי היא באמת הכוכבת האמיתית. כל משפט שיוצא לה מהפה קורע אותי מצחוק, דווקא בגלל שהיא בכלל לא מתכוונת להצחיק".
הצאצא השלישי והאחרון של שרונה ושמעון גבאי נולד בשכונת כפר שלם שבדרום תל-אביב, כשהייתה רחוקה ממיצובה הנוכחי כפנינת נדל"ן. "אין לי זיכרונות משם כי בגיל ארבע עזבנו ליד אליהו. זה היה אחרי שאבא, נהג מונית במקצועו, עזב את הבית וההורים התגרשו ולקחתי את זה קשה. אני בן הזקונים ויש פער גדול ביני לבין הגדולים. אחותי מורן בת 44, מנהלת אדמיניסטרטיבית ואמא לשניים, ואחי שחר בן 40. הוא חזר בתשובה ויש לו שבעה ילדים".
"ואני נוסעת גם לנכדים שיש לי בבני-ברק", מעידה שרונה שגידלה שלושה ילדים לתפארת מעבודות ניקיון. "ב-15 השנים האחרונות אני מנקה בחברת הייטק, חבר'ה מדהימים, אני אמא של כולם שם ועכשיו כולם מצלצלים לשאול מתי אני חוזרת. אני בחופשת מחלה אחרי ניתוח בטן, אבל שיעמם לי לשבת בבית אז יצאתי עם עדן".
הוריו לא הנפיקו אותו לעולם עם שני שמות פרטיים. "הם קראו לי עדן ולא התחברתי לשם הזה בגלל שהוא כיכב אצל בנות. הרגשתי שהוא מדגיש את הצדדים הרכים שבי ושאותם ניסיתי להכחיש. כילד, היו לי מלא פחדים, רק במיטה של אמא הצלחתי להירדם, ובגיל 13-14 אמא לקחה אותי לאיזה רב שהוסיף לי את השם דניאל".
בילדותו, לדבריו, ינק הרבה שעות מסך. "לא היה לי אליל מסוים, הייתי מכור לסדרות בערוץ לוגי, במיוחד לדמויות של ברבי. בגיל שמונה-תשע אחותי הגדולה רשמה אותי לסוכנות. היא האמינה בי ואמרה להורים: 'הוא מוכשר, אתם מפספסים אותו, חבל'. היא גם לקחה אותי לאודישנים ולא קיבלתי כלום, חוץ מהערות על השומן. בסביבות גיל 11, כשקיבלתי סלולרי, התחלתי לצלם ונדלקתי על זה. אם אף במאי לא רוצה אותי, אני אביים את עצמי. צילמתי מלא סרטונים ואף פעם לא העליתי כי פחדתי שיצחקו עליי, שיגידו שאני פתטי".
וכל זה בגלל הסוד ששמרת בבטן.
"חד-משמעית. אף פעם לא יצאתי לטיולים שנתיים, בעצם פעם אחת יצאתי וסבלתי נורא. רציתי להיות בקבוצה של הבנות כי הביך אותי לשהות בחברת בנים, פחדתי שהם יגלו שאני שונה מהם. מגיל קטן הרגשתי שאני שונה, כבר בכיתה א' ידעתי שאני מתרגש מבנים, ואמרתי שזאת שטות של ילדים שתכף תחלוף".
במגמת התיאטרון בחטיבת הביניים של עירוני א' הוא פרח מבחינה מקצועית, "אבל מבחינה חברתית הייתי לגמרי מבודד ומבחינה לימודית הוגדרתי כלוקה בחסר. יש לי בעיות קשב חמורות וריטלין לא עשה לי טוב אז ויתרתי. אין לי בגרות כי אני לא מסוגל לשבת וללמוד דברים שלא מעניינים אותי כמו מתמטיקה. אחרי שנתיים הועברתי לכיתה קטנה בגימנסיה הרצליה ושם כבר סבלתי נורא. בדרך חזרה הביתה הייתי עוצר במיון איכילוב ומבקש שיבדקו אותי כי הרגשתי בהתקף לב. בגיל 16 כבר הבנתי שאני גיי ושזה לא בקטגוריה של הכל עובר, חביבי. היה לי קשה".
מפני שסירבת להשלים עם מי שאתה?
"לא, מפני שהייתי בטוח שאשאר בארון עד יומי האחרון בגלל אבא שלי, שהוא מרוקאי וקצת פרימיטיבי. פחדתי מהתגובה שלו. בשבילו, ילד גיי זה ילד מת. עם אמא זה היה אחרת. לא פחדתי שהיא תשב עליי שבעה, היא ליברלית ומאוד מכילה, אבל חששתי לאכזב אותה. אני מאמין שאילו אמא יכלה לבחור, היא הייתה בוחרת שאהיה סטרייט".
"זה לא נכון", היא מוחה, אם כי לא בתוקף.
"אימי" ככה הוא קורא לה, על משקל שימי, "זה בסדר, אני מבין אותך", הוא שולח את כף ידו לעבר זרועה, "גם אני הייתי מעדיף שהילד שלי יהיה סטרייט. בעיקרון שיהיה מה שהוא רוצה, אבל אני יודע שיהיה לו יותר קל בישראל בתור סטרייט. בגלל שאני נמשך לבנים לא מגיע לי להיות אבא?"
רק בגיל 22 הוא יצא מהארון. "נמאס לי לחיות בשקר. לקחתי בחשבון את האפשרות שיגרשו אותי מהבית וחיפשתי כתובות של מקלטים לגייז כמו 'הגג הוורוד'. התחלתי עם אמא", הוא מחייך אליה, "והיא שאלה: 'נראה לך שאתה מפיל עליי את השמיים?' וחיבקה אותי חזק. גם אחותי מורן אמרה: 'תמיד ידעתי, תשמור על עצמך'. אחי, שחר, הגיב ב'אל תדברו איתי על זה' והמשוכה האחרונה הייתה הכי קשה. אבא".
במשפטים קצרים ודחוסים הוא מתאר את הסצנה שהתרחשה במטבח. "שאלתי את אבא, 'אתה באמת לא יודע מה אני?' והוא השתתק, הניח את כוס התה שלו על השיש ופתאום התפרץ. דרמה-דרמה. הוא הטיח בי דברים מחרידים, כמו 'אני לא מאמין שאבא שלי מת, אמא שלי מתה ועכשיו הבן שלי הומו'. הוא המליץ שאלך לביטוח לאומי ואדרוש קצבה של משוגע. הוא שאל: 'מה תעשה עם הילדים של אח שלך?' וזה כבר גמר אותי, אם אני הומו אז אני גם פדופיל ואתה חושש שאאנוס אותם? מצד שני, לא יכולתי לבוא אליו בטענות, ככה גידלו אותו, בפחד מתמיד. אחרי השיחה הזאת לא דיברנו חצי שנה. הוא לא רצה שום קשר איתי, עד שהוא חלה והקשר חודש".
"אבא מאוד גאה בך", מתפרצת אמו. "אני יודע", הוא קורן, "אבא אוהב את הסרטונים שלי, הוא אומר: 'חברים שלחו לי אותך' וצוחק בקול. לראות את אבא שלי גאה בי אחרי כל כך הרבה שנים של נתק זה משהו. איתו, וגם עם אחי החרדי, אין לי שום שיג ושיח על זהותי המינית, זה פשוט מחוץ לתחום".
"הקהילה לא פשוטה"
הסרטונים הם אלה שפתחו לו את הדלת לטלוויזיה ("הקומה האחרונה" בניקלודיאון, "המפקדת", עונה שנייה ושלישית, תפקיד ראשי בסדרה "השגרירות" ובשלוש העונות של "בני מצווה") ומאז שחתם בסוכנות ספוט הוא עובד נון-סטופ. "אני מגשים את עצמי, ברוך השם, והעבודה שלי לא שונה בהרבה מעבודות רגילות, יש לי לו"ז ומשימות". לדבריו, ליפסינג זה שילוב של אמנות ומיומנות. "את שרה נתניהו עוד לא עשיתי, אבל את ביבי עשיתי עם פאה לבנה-סגלגלה".
נכון לעכשיו, חלום חייו הוא זוגיות. "אני מאמין באהבה ורוצה אהבה, אבל לא בכל מחיר. הייתי שנתיים עם מישהו בארון ויותר לא אעשה את זה לעצמי. זה כמו שאישה יוצאת עם גבר 'בתהליכים' ומשלה את עצמה שבקרוב הוא יתגרש בשבילה".
הפרסום מקל עליך באפליקציות?
"להפך, הוא מסבך. יש כאלה שמסמנים לי התאמה רק כדי להגיד לי, 'אחי, אני אוהב אותך' או 'אמא שלך קורעת' ואחר כך חוסמים אותי. הקהילה הלהט"בית מאוד לא פשוטה".
ואם הפיה הטובה הייתה נוקשת בחלון דירתך ומציעה לך משאלה אחת.
"פעם הייתי מבקש להיות סטרייט. היום כבר לא. פעם פחדתי שהומו זה קללה, היום אני שלם וגאה במי שאני, ובמקביל אני מפנטז על תפקיד רציני בדרמה טובה כדי להראות שיש בי עוד רבדים. גם בא לי להשקיע במוזיקה, אבל הכי בא לי לצלם ריאליטי עם אמא שלי".
