"אחרי השנתיים האלה, כל הדור שלנו רק רוצה שיראו אותו ושמישהו יציל אותו", אומרת מעצבת האופנה הצעירה נעם מעיין (26), שבשירות הסדיר שלה הייתה סמב"צית חי"ר באוגדת עזה, והוקפצה למילואים מיד עם פרוץ המלחמה.
"הגעתי פחות מ־48 שעות אחרי שהאוגדה נכבשה. ראיתי את כל המראות הקשים כולל גופות בשטח, נחשפתי לכל המידע המחריד ותיפקדתי תוך כדי, מכווינה כוחות, מתדרכת את המפקדים בשטח. שנה אחרי אובחנתי עם פוסט־טראומה. זה היה כשזומנתי שוב למילואים של שלושה חודשים, וזה לא רק אני. כל החברים שלי פוסט־טראומטיים ואנחנו מחכים שיצילו אותנו".
מה שבינתיים מציל אותה הוא שבוע האופנה ישראל קנדה תל־אביב 2025 בהפקת מוטי רייף, שבו היא לוקחת חלק בתצוגת upcoming designers, ושבה משתתפים לצידה עוד חמישה יוצרים צעירים, ובהם גם המעצבת הצעירה עלמה שפיגלר, נכדתו של אגדת הכדורגל מוטל'ה שפיגלר, והמעצב הבינלאומי מאור צבר עם תצוגת כובעים בהשראת קולקציית הסופגניות של רולדין, שמעניקה חסות לתצוגה.
מעיין היא בעלת המותג Pattern, ומחזיקה בוטיק עצמאי ברחוב שינקין בתל־אביב וסטודיו בשוק לוינסקי – שם היא מלבישה את הסלבס שמגיעים אליה, ושם תפרה את הקולקציה של שבוע האופנה שכוללת קולקציית יוניסקס נועזת המבוססת על בדי ג'ינס וקורדרוי בגזרות חדשניות ובהדפסים שובי עין. הפריטים המיוחדים ושוברי השגרה שלה מצאו את דרכם לארונותיהם של מפורסמים שונים, בהם נס וסטילה, נועה קירל, נגה ארז ויסמין מועלם, ויש גם שם גדול נוסף שמצטרף ועוד אסור לדבר עליו כרגע.
על המסלול בשבוע האופנה, לבושה בבגדים של מעיין, תצעד גם מיה רגב ששבה משבי חמאס, ותלבש את הקפוצ'ון שעיצבה בדפוס Bring Them Home – דימוי חזותי חזק של כאב ותקווה. "עיצבתי את הקולקציה של הקפוצ'ונים כחלק מהתרומה שלי למטה משפחות החטופים. חלמתי שכאשר מיה תחזור היא תלבש אותו והנה זה קורה. תרמתי 15 אחוז מהרווחים למטה".
איך את מגדירה את הסגנון שלך?
"הקולקציה שלי היא בסגנון של סטריט גבוה, יוניסקס, תיירים שנכנסים לחנות יוצאים עם עשרה פריטים ומתחרפנים מהעיצובים, ואני ממש רוצה למצוא משקיעים ולהתרחב לארץ ולחו"ל", היא אומרת בדינמיות שמאפיינת אותה. "אני בחורה שבאה מכלום, אין לי הורים עשירים, התחלתי עם 10,000 שקל וקניתי את הבדים, ועשיתי הכל לבד בלי גב. אני גם מוכרת בחנות, גם באונליין, גם בטרמינל איקס, גם מחזיקה את העסק, גם את עצמי. בסוף אני בחורה של עבודה קשה, ויש לי תחושת מסוגלות ענקית, אני יודעת ומבינה שאני יכולה לעשות הכל", היא אומרת ומציינת שכל פריטי המותג שלה מיוצרים בישראל ומפרנסים משפחות מקומיות – ביטוי למחויבות עמוקה לעשייה כחול־לבן.
מה זה אומר מבחינתך להשתתף בשבוע האופנה?
"זה מחבר אותי למקום שבו אני רוצה להיות, מעצבת מוערכת שעושה משהו אחר בנוף. ממש מרגש אותי שמוטי רייף בחר לתת מקום לעולם הסטריטס על המסלול, ובחר בי להשתתף בתצוגה. אני מרגישה עד כמה הוא מעניק לי כוח באמונה שלו בי. זה צעד ענק שאני עושה, כדי להביא את הסטריטס למקום הגבוה באופנה".
עלמה שפיגלר, 25, בוגרת מסלול עיצוב אופנה בשנקר ב־2025, מביאה סגנון הפוך לגמרי, קולקציה נשית מאוד, שעוסקת במתח הנשי בין חשיפה להסתרה, בין רוך לעוצמה, דרך שימוש בחומרים מנוגדים: צמר מול אורגנזה, שקיפות מול אטימות ועדינות מול קשיחות.
"זאת קולקציה רב־עונתית, הגזרות שלי נשיות מאוד, מאופיינות באלמנטים מחויטים, קצוות פרומים וא־סימטריה, בצבעוניות מונוכרומטית של שחור, לבן ובז'", אומרת המעצבת, שמעידה שיצרה אותה גם כחלק מההתמודדות שלה עם מחלת האנדומטריוזיס שממנה היא סובלת.
שפיגלר, שבזמן תצוגת הגמר בשנקר השנה בדיוק עברה ניתוח ולכן לא השתתפה בתצוגת הגמר של בית הספר, החלה לעצב בגדים עוד בזמן הקורונה, לפני שנרשמה ללימודי עיצוב האופנה. לאחר שסיימה את הלימודים החלה לעבוד כמוכרת בחנות בגדים בנווה צדק, שם פגש בה מפיק התצוגה מוטי רייף, שמע שהיא מעצבת והציע לה להציג את הקולקציה הראשונה שלה בשבוע האופנה.
ממש סיפור סינדרלה.
"באחד מימי שישי מוקדם בבוקר מוטי רייף הגיע לחנות עם בן הזוג שלו, סימור. הם חיפשו בגד, אני זיהיתי אותם ישר כי הייתי בשנקר בשנה ד' ומוטי אחראי על התצוגה שלנו. סיפרתי לו שאני בשנה ד' אבל לא עושה פרויקט כי אני צריכה בדיוק להיכנס לניתוח. הוא מיד ביקש לראות את העיצובים שלי, ואיך שהוא מדפדף באינסטגרם שלי הוא מתלהב ואומר: 'את רוצה להציג בשבוע האופנה?' ואני חשבתי שהוא צוחק עליי".
הדגמים של שפיגלר פונים לנשים חובבות אופנה גבוהה, כאשר ההשראה שלה היא יחסי גוף ונפש: "המחלה שלי, שאחת מכל עשר נשים בעולם סובלת ממנה, משנה את מראה הגוף. לדוגמה, נפיחויות בכל הגוף, כך שלא תמיד אפשר ללבוש את המידה. כתוצאה מכך הקולקציה שלי היא שילוב של הסתרה וחשיפה – כי לא תמיד אנחנו רוצות לחשוף את עצמנו".
