1. בסרט הדוקומנטרי על השחקן צ'ארלי שין (aka Charlie Sheen) בנטפליקס מסופר סיפור חייו המטורף, דרך הסרטים הקאנוניים, ההתמכרויות לסמים, החיבה לנערות ליווי, פרסים, נישואים שמתפרקים ושלל דברים מופרעים (בלי ספוילרים, שווה לראות). באיזשהו שלב ילדיו נלקחים ממנו. במקביל, הסדרה שלו, "שני גברים וחצי", משגשגת. הוא חותם על חוזה בלתי נתפס של שני מיליון וחצי (!) דולר לפרק.
מכריו, סוכניו, הבמאי והשחקנים שלצידו רואים אישיות מפורקת, אדם לא מתפקד, שצריך עזרה או גמילה באופן בהול. לכולם נדמה שאוטוטו הוא עלול למות, אבל איש לא עוצר זאת. הכסף של צ'ארלי שין מפרנס משפחות רבות, תעשייה שלמה של רשת טלוויזיה, כותבים, מפרסמים. אפילו השחקן שלצידו, שסובל בכל רגע כי צ'ארלי לא מתפקד, יודע שעדיף לסתום ולסבול כי אם צ'ארלי לא יהיה, כל הסדרה לא תהיה, ולא תהיה לו עבודה. כולם יודעים, אבל מסדרים לעצמם את המציאות. בסרט, בעלי התפקידים פשוט מודים שהם "לא רצו לראות את זה". אבל בסוף זה פשוט קרס.
2. לאחר ביקורו של סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, דווח ברשתות מפי מקורות בארה"ב כי אמר ש"נדמה שמדינת ישראל לא מנוהלת". אומרים שאורח לרגע רואה כל פגע. מדינת ישראל לא מנוהלת כבר הרבה זמן. גם צ'ארלי שין, על אף הכמויות הבלתי נתפסות של סמים, ממשיך לשחק. אולי מזל, אולי נס, בלב אנחנו יודעים אבל מתעלמים. מסדרים לעצמנו את המציאות, מקווים לטוב ומתנחמים בפוסטים על מעשים טובים ברשת.
3. באמת אין על העם הזה. תורמים לחטופים ששבו. מכחישים את השאר. העם לא אחראי על הניהול. העם לא יכול לפתור את הבעיות. פקק לא יכול לפתור את התקרבות חיזבאללה לגדר, את התבססות חמאס. העם באופן ניסי, כך הודה שר האוצר סמוטריץ' בפוסט, הצליח להחזיר את החטופים. כמעט כמו בסרט של דיסני.
ישראל בצומת קריטי והיא לא יכולה לחשוב רק על השעה הקרובה, אלא ליזום ולהחליט. צריך לא לפחד לומר את האמת על מצבה, גם אם זה אומר גמילה או מה שצריך לעשות כדי שהמדינה תמשיך ותשגשג. כרגע היא צ'ארלי שין, ומסביב המון אנשים רואים ושותקים ומתפטרים או לא מצטרפים. פשוט ממשיכים לאכול צהריים במסעדות, כאילו הדבר לא קשור אליהם כלל. אבל אם הכל יקרוס, גם הקרפצ'ו אינטיאס לא יושיע. אל תתעלמו.
