לוס-אנג'לס הלילית, בצבעי כחול ושחור מתכתיים. הרובוט שנשלח מהעתיד משתלט על מסוק ומנסה להתרסק לתוך רכב שדוהר על הכביש המהיר ובו נמלט רובוט אחר – ארנולד שוורצנגר. כשהסצנה הזו, מסצנות האקשן הטובות בכל הזמנים מתוך אחד מסרטי האקשן הגדולים בכל הזמנים – "שליחות קטלנית 2" – הוקרנה לראשונה, ב-1991, לא רבים בארץ ידעו שמי שצילם אותה הוא אותו אדם שצילם שני עשורים קודם לכן את אורי זוהר ואת אריק איינשטיין ב"מציצים" וגם את בנצי, מומו ויודה'לה ב"אסקימו לימון" – אדם גרינברג, שנפטר בסוף השבוע בגיל 89.
נהוג לומר על כל שחקן ישראלי שמקבל תפקיד שישי או שביעי בחשיבותו בסדרה או בשובר קופות באמריקה, שהוא "הצליח בגדול בהוליווד". אצל גרינברג זו לא הייתה מחמאה ריקה: בשנות ה-90 הוא היה מהצלמים המצליחים בעולם. הוא גם הצלם הישראלי היחיד שהיה מועמד לאוסקר (על "שליחות קטלנית 2").
גרינברג, שבעשורים האחרונים לחייו גר בלוס-אנג'לס, נולד הכי רחוק מהוליווד - בקרקוב, ב-1936. אחרי שעלה לארץ, הצטרף כעוזר צלם ל"יומני גבע". בשנות ה-60 החל לבנות לעצמו שם, ובעשור הבא כבר צילם שורה ארוכה של קלאסיקות ישראליות: "אני אוהב אותך רוזה", "הבית ברחוב שלוש", "אבו אל בנאת", "מבצע יונתן" ועוד.
ב-1980 הוצע לו לצלם את סרט המלחמה ההוליוודי "האדומה הגדולה הראשונה". הסרט נכשל, אבל הוליווד שמה לב. הראשון שהבחין בו היה ג'יימס קמרון, אז במאי מתחיל שחיפש צלם זול שיידע להפוך סרט זול ליקר למראה. הסרט, "שליחות קטלנית", הצליח, וגרינברג התחיל בהמראה. בין הסרטים המיתולוגיים שצילם: "רוח רפאים", "שלושה גברים ותינוקת", "ג'וניור", "הנזירות בלוז", "ראשון האבירים", "שעת שיא" ו"ספרה".
הסרט האחרון, שנכשל, הותיר כנראה צריבה אצל גרינברג וגם דעה לא טובה על שחקנים. "רובם באמת קוץ בתחת", אמר בראיון לציפי שמילוביץ בעיתון זה לפני כעשור. "היו הרבה סצנות מתחת למים, אבל שרון סטון לא הבינה למה היא יוצאת חשוכה. אבל השלמנו, ומאז אנחנו החברים הכי טובים".
כשהציע לו קמרון לצלם את "טיטאניק", סירב ("הוא בלתי נסבל", נימק את סירובו), ובכך הפסיד כנראה זכייה באוסקר, שכן רוב יוצרי הלהיט ההוא יצאו ממנו עם פסלון. גרינברג נשאל על כך לא פעם, ותמיד אמר שהוא לא מתחרט, כי החיים חשובים יותר. אז שלום ולהתראות, צלם גדול, ותודה על השוטים המושלמים.
