1. בהמשך הטור אספר על הודעה ששלח לי מפקד מהשטח בבוקר 8 באוקטובר 23' ורק השבוע ראיתי, אבל לפני כן אספר לכם שבסופ"ש האחרון הייתי בגלאמפינג והתנתקתי מהסלולרי. יצאתי בלעדיו מחמישי בבוקר עד מוצ"ש. חוויה כיפית ביותר להיות שלושה ימים עם אפס מידע על המתרחש. ממליץ. מכל מקום, כשפתחתי אותו קראתי באיחור על פרשת הפצ"רית וקרה לי מה שקורה לי בפרשיות רבות: לא הבנתי על מה יש פה מחלוקת, על מה יש להתווכח? התחלתי לגלול ולקרוא הודעות ודעות בנושא, ולא הבנתי למה יש איזו נימה של ויכוח מחנאי סביב האירוע הזה. אני בטוח שגם מי שמודאג מכתב האישום שהוגש בפרשת שדה תימן יכול להרשות לעצמו להזדעזע מאישיות משפטית כה בכירה שפועלת בשיקול דעת נורא ומדליפה חומרים שפוגעים במעמדה של ישראל, משקרת לכאורה יחד עם כמה מהכפופים לה, לגבי חקירת ההדלפה ומגישה, שוב לכאורה, תצהיר שקרי לבג”ץ? אגב, מאליו מובן שאפשר לדאוג ולהיות חרד לשלומה של הפצ"רית ובאותה עת לרצות לראות את הדין ממוצה עימה. הטכנולוגיה קיימת.
אז אני באמת מנסה להבין מה אני לא מבין, כלומר: כמה מסובך להחזיק עמדה מעט מורכבת בנושא הזה?
2. כשהייתי ילד הייתה בדיחה כזו קצת מטומטמת (היא הייתה חזקה באייטיז אז תהיו סלחניים), על בנאדם שנתקע עם הרכב ונופף למכוניות שחלפו בכביש שהוא זקוק לעזרה. בשלב מסוים עצר בחור נחמד וטיפל לו באוטו. הייתה לך נזילת שמן במנוע, הוא אמר לו, אבל תיקנתי את זה. אתה גינקולוג? שאל הבנאדם שנתקע עם הרכב, והבחור שעזר לו שאל איך הוא יודע. אה זה קל, הוא הסביר: פשוט תיקנת את המנוע דרך האגזוז.
מחילה על הבדיחה, אבל זה קצת מה שקורה לנו. אנחנו ניגשים לפרשיות דרך חרכים כל כך צרים ומזווית כל כך לא רלוונטית, שזה באמת בלתי נתפס.
3. מי שעוקב אחר טור זה יודע כמה אני מחשיב את האחדות. אני לא אדם נאיבי. כשאני כותב שיש המון טוב בעם שלנו זה לא כי טחו עיניי מראות את מה שרע. יש גם רע, אבל הרע זוכה לסיקור מקיף ופרטני, בעוד הטוב מונח לרוב בקרן זווית. גם כשאני כותב שיש אפשרות להגיע להסכמות, אני לא עושה זאת כי איני רואה כמה פלגנות יש וכמה הקצנה. אני עושה זאת כי אני רואה שזה לא כל הסיפור שלנו וכי לפעמים כשיש חושך, הדבר היחיד שנכון לעשות זה להדליק קצת אור.
לאחרונה גיליתי במקרה הודעה שפיספסתי: ב-8 באוקטובר לפני שנתיים קיבלתי את ההודעה הזו: "היי חנוך, מה קורה שמי יוסי הרשקוביץ, שכן שלך מגבעות, גויסתי אתמול בצו 8 עם עוד אלפי לוחמים שהגיעו לכאן. יש לך המון השפעה ברשת והמלחמה שלנו כרגע היא על המורל. הפוסטים צריכים לדבר רק הטוב שיש בעם ישראל. לא להתעסק במה שהיה, יהיה לנו מספיק זמן לזה".
4. רס"מ (במיל') יוסף חיים (יוסי) הרשקוביץ ז"ל נפל בעזה. בבית-חאנון. אני מכיר את פרטי התקרית שבה נפל, כי פגשתי כמה גיבורים שנפצעו בה קשה ואנוש.
יוסי היה תושב גוש עציון. דמות אגדית. גדל ברובע היהודי, והיה ילד שובב שניגן בכינור. אכן זה נשמע סותר, אבל יוסי היה אדם יוצא דופן שמכיל סתירות. התגייס לשייטת. היה מנהל בית ספר נערץ ממש. בן 44 במותו, הותיר אחריו אישה מקסימה וחמישה ילדים מתוקים. היה מגיע למחלקות אונקולוגיות ומנגן לילדים חולים. לא הכרתי אותו, אבל שמעתי עליו המון. סיפרו לי שהיה מוטרד מאוד מהפילוג בעם ישראל. ניסה לעשות מה שהיה יכול כדי לחבר.
5. את ההודעה ששלח לי בפייסבוק לא ראיתי. היא נשטפה בבלגן של ימי ראשית המלחמה. אלמנתו מצאה אותה במקרה לאחרונה והעבירה לנו לראות. לכן, באיחור אני רוצה לומר לו: יוסי היקר, אני מצטער שלא עניתי לך בזמן אמת, מיוסר מכך ממש, אבל אני רוצה שתדע שעשיתי כדבריך. האמנתי כמוך שהגענו לרגע הנורא ההוא כי היינו עסוקים במריבות איומות בינינו, ונצליח להתרפא רק אם נרגיע את השסע ונחפש אחר טוב משותף. אני מתנחם מכך שלפני נפילתך, בשבועות הקשים שהספקת להילחם ולעבור מבית לבית בקיני מחבלים בעזה, שמת לב לרוח הישראלית שהייתה פה. גם בצוות שלך, שזכיתי להכיר, היו אנשים מכל מיני חלקים בחברה הישראלית. עבדתם יחד, כאיש אחד.
שנתיים אחרי, לצערי אני לא יכול לומר שהרוח ההיא נשמרה, אבל אני מתנחם בידיעה שכשברגע ההוא קמו עלינו לכלותנו, הבנו שאי-אפשר להמשיך לריב, כלומר הוכחנו לעצמנו שאנחנו מסוגלים לשים הכל בצד ולהיות ביחד. הלוואי שהפעם הבאה שנתאחד שוב לא תהיה מתוך אסון גדול. אני מאמין שזה אפשרי, יוסי. אולי אחרי הבחירות, ולא משנה מה בדיוק יהיו תוצאותיהן, כל הצדדים יעשו הערכה מחדש ותקום פה ממשלה רחבה שתהיה מבוססת על הסכמות ולא תייצר שיח מטריל ופוצע. הבשורה הרעה היא שעד הבחירות יוסיף להיות קשה, האווירה המקוטבת תחריף. החדשות הטובות הן, יוסי, שבזכות אנשים כמוך, שלימדו אותנו ב-8 באוקטובר איך אפשר לשים הכל בצד ולעבוד ביחד, למדנו כבר שהפוטנציאל קיים. שזה אפשרי.
אני, על כל פנים, לא מתכוון לוותר. מבטיח לעבוד קשה על עין טובה ועל אהבת חינם, שרק איתה ננצח. תדע גם, יוסי, שאמנם השיח ברשתות ובתקשורת צעקני ומקטב, אבל בעם, כשאתה פוגש אותו, יש המון טוב. אנשים יודעים לחיות האחד עם השני. אנשים מתנדבים. אנשים עושים טוב.
יהי זכרך ברוך, יוסי. היית בחייך דמות אגדית וגם לאחר מותך שמך נישא בפי כל. אתה מעורר באנשים רבים השראה. הלכת מוקדם מדי, הותרת הרבה לבבות כואבים, אבל הותרת גם מורשת חזקה ומלאת חיים. זו האמת. שבת שלום.
