17 שנים יבגניה דודינה לא שיחקה בתיאטרון הבית שלה, גשר, אחרי שעזבה אותו בסערה, אבל תמיד ידעה שתחזור לשם. לפני שלוש שנים היא חזרה. "זה חלום שהתגשם", היא אומרת. "מהבית יוצאים בסערה אבל גם חוזרים אליו באהבה גדולה. שיחקתי שנים בגרמניה, וחזרתי לשחק כאן. אנחנו המדינה היחידה בעולם שכולם חוזרים אליה כשיש מלחמה. כשפורצות מלחמות במדינות אחרות, כולם בורחים".
אחרי שני תפקידים נהדרים בקדנציה השנייה שלה בגשר, ב"ריצ'רד השלישי" וב"נשמות", שניהם בבימויו של איתי טיראן, דודינה תגלם עוד תפקיד נחשק – את אמא קוראז', בהצגה "אמא קוראז' וילדיה" מאת ברטולד ברכט בבימויה של ספיר הלר, במאית ישראלית שמביימת כבר שנים בהצלחה בגרמניה. הבכורה תתקיים ב-6 בדצמבר בפסטיבל Jaffa Fest 2025, שמקיים תיאטרון גשר בתמיכה ובשיתוף עיריית ת"א ומשרד התרבות והספורט, מ-25 בנובמבר ועד 16 בדצמבר. "יש משהו מרתק בבימוי של ספיר", היא אומרת. "היא נושמת תיאטרון גרמני, אבל הלב שלה ישראלי לגמרי. השילוב הזה יוצר בימוי חד ומדויק, מלא תשוקה וחמלה".
אמא קוראז' ("אמא אומץ") הוא כינויה של אנה פירלינג, רוכלת קשת יום שמנסה לשרוד את ימי המלחמה ולהאכיל את ילדיה ומתמודדת עם דילמות מוסריות - כיצד שומרים על חוסן ותקווה כשהעולם סביב מתמוטט ומה מחיר ההקרבה במלחמה שלא נגמרת. "המחזה הזה יהיה תמיד רלוונטי", אומרת דודינה. "ספיר אמרה שהלוואי שכשנצא עם ההצגה כבר לא נהיה רלוונטיים ולא יהיו יותר מלחמות, אבל זה לא נראה ככה כרגע. העולם הולך ונעשה יותר מטורף והמלחמות רק מתרבות במקום להיפסק".
נתקלת באנטישמיות בשנים האחרונות כששיחקת בגרמניה?
"מאז 7 באוקטובר כולנו נזהרים ולא מסתובבים עם מגן דוד באירופה, וגם כששואלים אותנו מאיפה אנחנו, אנחנו לא ממהרים להגיד. כשאני נוסעת במונית באמסטרדם ולנהג יש דגל פלסטין, והוא שואל אותי מאיפה אני, כמובן שאני לא אגיד שאני מישראל. אמרתי לו שאני מאוקראינה".
אנה בנימין, בתה של דודינה ושל אבי בנימין, מלחין הבית של גשר, הצטרפה באחרונה ללהקת הצעירים של תיאטרון הקאמרי. "היא לא היורשת שלי, אלא קולגה שלי" אומרת דודינה. "הקאמרי בחרו בה וזו גאווה גדולה. היא שחקנית נהדרת. כבר שיתפנו פעולה בסרט סטודנטים של סם שפיגל, ויש לנו חלום, שאני בטוחה שיתגשם, לשתף פעולה גם על הבמה, כשאבי יחבר את המוזיקה להצגה".
