כל פעם שיוצא עיבוד נוסף לרומן קאנוני כ"פרנקנשטיין", שכבר נטחן בכל מדיה אפשרית, עולות השאלות למה שוב ולמה עכשיו. על הראשונה אפשר לענות ש"פרנקנשטיין" של מרי שלי מ-1818 הוא כנראה סיפור האימה הכי רלוונטי לזמננו, בטח לאור העובדה שמבלי להתכוון הספר ניבא דילמות טכנולוגיות רבות, עם כל תסביכי האלוהות העכשוויים של מתכנתים שבוראים כלי AI שיחליפו את כולנו. ו"הלמה עכשיו": ובכן, פשוט הבמאי המקסיקני האהוב מאוד גיירמו דל טורו ("צורת המים" זוכה האוסקר) סוף-סוף גייס מספיק כסף ותמיכה מנטפליקס (שם הסרט עולה מחר, אחרי שבועיים הרצה בקולנוע) כדי לממש את חזונו.
וחזון, בטח ויזואלי, יש לו. לשבחי "פרנקנשטיין" צריך להגיד קודם כל שהוא נראה מיליון דולר, או ליתר דיוק 120 מיליון - תקציבו המדווח, מה שמאפשר לדל טורו לעצב סטים מלאי צבעים של טירות מפונפנות, שמלות ומלמלות באדום בוהק. ובכלל, הגישה של דל טורו בסרט היא אפית ואופראית: "פרנקנשטיין" שלו לא קצר, בן שעתיים וחצי ודומה יותר ברוחו וז'אנרו ל"שר הטבעות" מל"המסור". למרות הנטייה השטחית לתייג את "פרנקנשטיין" כסרט אימה, ולמרות שהוא בהחלט מתענג על מראות מחרידים של חלקי גופות, גרסת דל טורו רוצה לחזור למקורות של שלי בהיותו מה שנקרא רומן גותי. סרט מלא הוד והדר שעוסק ביצירה, תסביכי אב ואם ובעיקר בדידות ואכזריות אנושית. יותר משהוא רוצה להפחיד או להגעיל, הוא נועד להיות קינה לאנושות שמקריבה את ילדיה.
זה גם יתרונו הגדול וחסרונו הקטן של "פרנקנשטיין": הוא יפה מאוד, וברור מאוד, בואכה שטחי. חלקו הראשון, המתמקד במדען פרנקנשטיין (אוסקר אייזק המצוין) אפקטיבי להפליא. חלקו השני, המתמקד ביצור שהרכיב (ג'ייקוב אלורדי מ"אופוריה" המאופר בכבדות, שיהיה כנראה מועמד לאוסקר על תפקידו), אמור להיות לירי יותר, מלא רוך לצד אלימות, אבל התובנות בו קצת בנאליות. הידעתם? "האדם הוא המפלצת האמיתית!" כאילו לא שמענו את זה בכל גרסה אפשרית של "פרנקנשטיין". אבל בשורה התחתונה, הסרט הזה הוא בהחלט תוספת ראויה לקאנון של "פרנקנשטיין", ומאוד יפה לצפייה.
