דליה שימקו זוכרת שבתחילת דרכה כשחקנית הייתה התרבות הישראלית עולם קשוח של ניצול ודעות קדומות: שחקניות צעירות גילו שוב ושוב שהמיניות היא הכוח המרכזי שעומד לרשותן מול הגברים. שיברון הלב ששימקו (63) עברה אז עומד במרכז המחזה "השתקפויות" שהיא כתבה וביימה, ושעולה בקרוב בתיאטרון ניקו ניתאי בתל-אביב על ידי אנסמבל אספמיה שהקימה. המחזה מתרחש במהלך יום חזרות של שני שחקנים, שמולם עומד במאי מוערך ושמתמודדים עם שאלות כמו מהי פטריוטיות ומהי אהבה. שימקו משחקת בו לצד אייל שכטר, תומר גלרון ויולי מובצ'ן.
"המחזה נוגע בין השאר במקומה של אישה צעירה ואטרקטיבית בעולם גברי", אומרת שימקו. "הוא עוסק לא רק בהטרדות מיניות, אלא בעולם שבו ערכים מתנפצים מכל כיוון. המשבר המקשר בין הקונפליקטים השונים הוא מעילה באמון - של בן זוג, של במאי מול שחקנים, של מדינה מול אזרחיה".
שחקניות עדיין חוות הטרדות מיניות היום?
"אני לא יודעת, כי אני כבר אישה מבוגרת. כתבתי דברים המבוססים על חוויות שלי כשחקנית צעירה. ההטרדות מאוד רווחו אז בתיאטרון ובקולנוע. זו הייתה פשוט מגפה. במאי ידוע אמר לי לאחרונה, 'פעם אמרת לי 'לא הייתי בטוחה שאתה אוהב ומעריך אותי, כי אף פעם לא הטרדת אותי'. משפט קשה. עשרות גברים הטרידו אותי. היום, בעקבות Me Too, אני חושבת שההטרדות עברו יותר לכיוונים נפשיים. חוסר רגישות ואלימות מילולית עדיין נשארו, כנראה".
לדבריה, אחת הסיבות שגרמו לה לכתוב את המחזה הזה הייתה חוסר כסף. "לאנסמבל שלי אין כסף", היא אומרת, "אז שאלתי את עצמי איזה מחזה שמייצג אותי נאמנה אני יכולה לכתוב כשאין כסף. הלכתי הכי קרוב לעצמי. יצרתי דמויות שכל אחת מייצגת קונפליקטים פנימיים שלי או קונפליקטים חיצוניים שאני מתמודדת איתם. יש לנו בעיה תקציבית רצינית וחובות גדולים. התרבות בישראל לא ממש חשובה למשרד התרבות. אני גם מאוד דואגת לעתידו של פסטיבל עכו, שהייתי המנהלת האמנותית שלו. אני מקווה שהוא ישרוד".
