בית רובינא והסטודיו למשחק יורם לוינשטיין
בית רובינא היה גן הילדים שלי. הוא היה ממוקם בלב שוק הבשר ושמענו את מכונות המריטה הצורמות שבקעו מהמשחטות, ושל הבסטיונרים שקוראים בקול רם. בשנות ה-90 למדתי משחק בסטודיו יורם לוינשטיין, אז עוד בתחילת דרכו. באחד הימים ערכנו יורם ואני סיור בשכונת התקווה. הלכנו ברחובות ילדותי, שהיו בעיניי שילוב של מחנק וקסם. כשהגענו אל בית רובינא, ניצב המבנה הישן סגור ונטוש. סיפרתי לו ששם היה גן הילדים שלי. יורם הקשיב ועיניו נצצו כשהבין הפוטנציאל. היום הסטודיו שלו שם, בבית רובינא, והפך לאחד מהמובילים בארץ. הדובדבן שבקצפת הן ההצגות הפתוחות לקהל שרצות מדי ערב באולם. בימים אלה עולה בבכורה ישראלית המחזמר "זמר חתונות" בבימוי עוז מורג.
רחוב מבשר 22
מסעדת האחים בועז
ברחוב אצ"ל הסואן פועלת מסעדת המרקים של האחים בועז. המרק הטעים ביותר, לטעמי, הוא מרק הריאות הסמיך – תבשיל מחמם שמשאיר טעם של עוד. לצידו עומד מרק העוף הנהדר: צלול ומתובל בדיוק במידה הנכונה. אבל המרק הפופולרי ביותר במסעדה הוא מרק הרגל השמן. כל הטוב הזה מוגש בתוספת חילבה וסחוג מצוינים, וכמובן פיתה עיראקית חמה היישר מהטאבון של המאפייה הסמוכה – רכה, פריכה ומושלמת לניגוב המרק והחילבה עד הטיפה האחרונה. אין כאן גימיקים – רק אוכל של בית, עשוי באהבה אמיתית, שמזכיר למה מרק טוב הוא לא רק אוכל, אלא גם רגעים של נחמה וחסד.
רחוב אצ"ל 47
מגרש בני יהודה
להיות אוהד של קבוצה שמנהלת רומן עתיק עם תחתית הטבלה הוא כאב לב שאין לו סוף. המגרש, הצמוד למרכז בית דני, היה בימי ילדותי מוקד לא קטן למפחי נפש, מעשי התפרעות של אוהדים חמומי מוח, וכן – גם לשמחות, בעיקר בתחילת שנות ה-90, אז זכתה הקבוצה בפעם הראשונה והיחידה באליפות המדינה.
אחרי שנים רבות בגלות בלומפילד, חזרה העונה בני יהודה לשחק במגרש הביתי. והשמחה בקרב האוהדים הייתה גדולה. השכונה שוב נצבעה בכתום, ובשוק הייתה תחושה של קרנבל. כולם היו בטוחים שהעונה תהיה מוצלחת ושנעלה חזרה לליגת העל. אך כגודל הציפיות – גודל הסדקים בליבותיהם המדממים של האוהדים. הקבוצה במקום הלפני אחרון בליגה השנייה, ואם לא יחול שינוי דרסטי – היא עלולה להידרדר לליגה השלישית, ואולי, חלילה, להיעלם.
מדי פעם מתקיימים במגרש צר המידות ועתיר ההיסטוריה סיורים מודרכים לאורחי השכונה.
מאפיית הסאלוף
אם אתם נכנסים לשכונה וריח האפייה מושך אתכם מהקצה השני של הרחוב – תדעו שהגעתם למאפיית הסאלוף. בבוקר תמצאו שם את כל הקלאסיקות התימניות: קובנה חמימה, לחוח רך כמו ענן ומלוואח שחום ופריך שגורם גם לאשכנזים לדבר בתימנית. אבל ביום שישי המאפייה משנה אווירה. הטאבון נשאר לוהט, אבל המקום הופך לטברנה שוקקת חיים: מוזיקה מזרחית ויוונית בווליום גבוה, בירות מהחבית שנמזגות לכוסות זכוכית קפואות, והרבה אנשים שמתחילים את הסופ"ש עם חיוך גדול. אין כאן פוזה – רק טעמים של בית ובצק שממס לבבות.
רחוב התקווה 1
מסעדת בוסי רון
גילוי נאות: הבעלים, רון בוסי המכונה "התינוק", הוא בן דודי אבל אין לי שום קשר עסקי למקום – רק אהבה גדולה לאוכל טוב ולאווירה השכונתית.
זה התחיל כמסעדה תימנית עם פתיליות ותבשילי בית. עם השנים הפכה לממלכת גריל אמיתית. ריחות בשר על האש, טחינה מושלמת וקבב שראוי לשיר הלל בפני עצמו. שקדי העגל נמסים בפה, ויחד עם לאפה חמה וחריף בצד – מושלם. רון צוחק ומצחיק, מכבד כל לקוח כאילו היה בן משפחה. לפעמים הוא גם פוצח בשירת מזמורים, פיוטים ותפילות בקול שמרעיד את השוק. ואין לשכוח את הצ'ייסרים של ערק שהוא מוזג ביד רחבה. מי שמגיע לשוק התקווה ולא עוצר לארוחה – מחמיץ את השפיץ של החוויה בשכונה.
רחוב התקווה 4
"לצערי אני אוהבת אותך"
דודו בוסי הוא סופר ועיתונאי יליד שכונת התקווה. ב-13 בנובמבר יצא לאקרנים סרטו של שחר רוזן "לצערי אני אוהבת אותך" לפי תסריט של דודו בוסי ושחר רוזן.
"לצערי אני אוהבת אותך" הוא קומדיה שחורה על חמש דמויות משלוש עלילות מצטלבות שמתרחשת בשכונת התקווה, מקום שבו נולדים בצד ה”לא נכון” של תל-אביב, אבל ממשיכים לחלום בכל זאת.
שלושה סיפורים שזורים זה בזה, על חתונה, היריון ומוות, מציגים פסיפס אנושי מלא הומור, כאב ואהבה. הסרט בכיכובם של רוי מילר, ארז דריגס, דיאנה אברמוב, רינת מטטוב, שראל פיטרמן, אסף בן שמעון, ניסו כאביה ודובר קוסאשווילי.
