1.
דווקא בתקופת בצורת קשה נפלה עלינו כרעם ביום בהיר פרשת השחיתות הגדולה, עדיין לכאורה, בהסתדרות. המוסד שאמור להגן על ציבור העובדים משלל גזירות שתוכננו שוב ושוב בממשלות ישראל — האחרונה בהן הטלת מס על קרנות ההשתלמות — מתגלה כפוגע באלפי עובדים שנאלצו לקנות ביטוחים שכנראה לא בדיוק היטיבו עמם.
2.
ההסתדרות שהוקמה ב-1920 הייתה במשך עשרות שנים מוסד בעל כוח רב שכל הממשלות התחשבו בו, לעיתים אף יותר מדי, קיימו עמו משא ומתן וחששו עד מאוד מהשפעת ראשיו החזקים על הפוליטיקה הארצית, כמו יצחק בן אהרון, ירוחם משל, ישראל קיסר, חיים רמון ועמיר פרץ. ימי הזוהר האלה של המוסד, שייצג את עובדי ישראל בתקופות מפא"י והמערך, איננו עוד.
3.
למרות שהחקירה עדיין בעיצומה ואיש טרם הורשע בדין, ברור כבר לכולם, שכוחה העצום של ההסתדרות יישאר נחלת העבר. גם ימי מפא"י לא יחזרו. כל ההערכות הן שאנשי ליכוד, או מקורבים למפלגת השלטון, כמו יאיר כץ (יו"ר ועד התעשייה האווירית) ודני נווה (כיום נשיא הבונדס), ייתמודדו על ראשות ההסתדרות. גם המוסד הזה ייכבש ככל הנראה על ידי הליכוד, לטוב או לרע. ימי מעצמת ההסתדרות מאחורינו וספק רב אם תוסיף ותהווה גורם משמעותי בדיוני התקציב בשנים הבאות. מצב עגום ומדאיג לציבור העובדים בישראל.
