ניו-יורק של שנות ה-50 הייתה מקום שבו מהגרים ניסו לבנות חיים חדשים. הנושא הזה ניכר לעיניהם של היוצרים בארצות-הברית והוליד יצירות שהפכו לאבני יסוד בתרבות האמריקאית. אחת מהן היא המחזה "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר, המועלה כעת בארץ בהפקת התיאטרון העברי.
במרכז המחזה ניצב אדי (נתן דטנר, שגם ביים), פועל נמל משכונת מהגרים בברוקלין, שחי עם אשתו ביאטריס (נילי צרויה) ואחייניתה קתרין (אודיה ירון). כשהם מארחים קרובי משפחה שהוברחו לארצות-הברית מאיטליה בחיפוש אחר פרנסה, מתערער הסדר המשפחתי. אחד מהם, רודולפו (גל פופלר), מתאהב בקתרין, והקשר ביניהם מצית באדי קנאה עזה. בניסיון "להגן עליה" הוא הולך ומסתבך במאבק שבין כבוד לחוק ובין משפחה לבגידה.
את העלילה משרתים כל האלמנטים הטובים שבונים מתח, ולקהל ברור שמשהו רע עומד להתרחש. יותר מכל תורמת למתח דמותו של עורך הדין השכונתי (בגילומו של אלי גורנשטיין הנפלא), שמתפקד כמעין מספר, והדמות שלו בנויה בצורה חכמה. כשאדי יוצא למלחמה ברודולפו, המחזה למעשה שואל מה קורה כשהחוק היבש מתנגש עם הקוד המוסרי של היחיד או של הקהילה, כשבפער בין שני הדברים נוצרת הטרגדיה.
ההפקה הנוכחית צנועה, התפאורה (לילי בן-נחשון) פשוטה יחסית, והאחריות נופלת על השחקנים. נדמה שהשאיפה כאן אינה לייצר חידוש בימתי, אלא לכבד את המחזה עצמו, ואולי מכאן גם בחירתו של דטנר לשמש בו זמנית כבמאי וכשחקן ראשי. ייתכן שאם הוא לא היה נדרש למקבל את שני התפקידים, החולשות הבימתיות היו פחות ניכרות, בעיקר ברגעים הדרמטיים שבסיום, שלעיתים מאבדים מהאמינות. עם זאת, כשחקן, דטנר נכנס היטב לנעליו של אדי. גם צרויה, ירון ופופלר מחזיקים את הדמויות בצורה טובה.
בסופו של דבר, כשמורידים את כל הקישוטים, נשאר רק הטקסט. מילר הוא אולי המחזאי הגדול מכולם כשזה מגיע לכתיבת דרמה משפחתית פשוטה אך מרתקת. אם כבר לשים דגש על סיפור, אז שיהיה שלו. כי כשהסיפור טוב, והיחסים בין הדמויות מלאים במתח ובמורכבות, זה מספיק כדי להחזיק הצגה שלמה.
* הביקורת המלאה – בערוץ התרבות של ynet
