אין הורה בישראל שלא מכיר את רובלוקס. כלומר ברוב המקרים הוא מכיר את השם אבל אין לו באמת מושג מה הילדים שלו עושים שם, עד כמה חמורה ההתמכרות שלהם ובעיקר מהן הסכנות שאיתן הם מתמודדים. בזמן שמדינות רבות סוגרות את שעריהן בפני רובלוקס — אחת מפלטפורמות המשחקים הפופולריות בעולם לילדים ולנוער — בישראל התופעה רק הולכת ומתרחבת. עשרות אלפי ילדים מעבירים במשחק שעות ארוכות מדי יום. עבורם שמות כמו עידן כהן אטיאס (דה כהן) ואוהד אביטבול (מאסטר אוהד), שני גיימרים שצמחו מהמסך הקטן ביוטיוב, הם כוכבים לא פחות גדולים מנועה קירל ואגם בוחבוט. דה כהן ומאסטר אוהד הם חלק מתעשייה שצמחה בארץ סביב הרובלוקס ומגלגלת המון כסף. שני הגיימרים, שמרבית ההורים לא שמעו עליהם מעולם, ימלאו בחנוכה אולמות וייתנו פייט לפסטיגל.
אבל לא כולם שמחים. הורים מתלוננים על שעות מסך אינסופיות, על חיובים מפתיעים באשראי ועל תכנים בעייתיים שמסתתרים מאחורי דמויות צבעוניות ומשחקים תמימים לכאורה. וגם כאן כבר נשמעים קולות שקוראים לפיקוח הדוק יותר על הילדים. דה כהן ואוהד מצידם רואים את הדברים אחרת. "על כל משחק אמרו שהוא מזיק", אומר דה כהן. "על קול אוף דיוטי אמרו שהוא מעודד אירועי ירי בבתי ספר בארה"ב, על פורטנייט אמרו שהוא אלים, על בראול-סטארס שהוא שטחי. יש ברובלוקס חלקים בעייתיים, זה נכון, אבל יש בפלטפורמה הזו גם לא מעט הזדמנויות. השאלה היא לא אם המשחק טוב או רע, אלא איך משתמשים בו. אם הילד לומד לשתף פעולה, להבין גבולות, לדעת לכבד אחרים - זה שיעור אמיתי לחיים. אני מדבר עם מאות ילדים בכל ערב, זה לא רק משחק מבחינתי - זו אחריות".
מאסטר אוהד: "זה דור מטורף. ילדים חכמים, חדים, מודעים, אבל גם רגישים מאוד. הם גדלו למציאות מורכבת מאז 7 באוקטובר. לכן זה לא רק משחק, זה לפעמים המקום הבטוח שלהם שאליו הם יכולים לברוח"
עבור מי שפיספס, רובלוקס (Roblox) הוא לא עוד משחק. זו פלטפורמה שבה ילדים בונים, יוצרים ומשחקים במגוון של עולמות שונים - חלקם תמימים, אחרים פחות. רובלוקס קיימת כבר כעשרים שנה, אבל הפכה לתופעה של ממש ב-2020, על רקע מגפת הקורונה, כשילדים ומתבגרים בילו יותר בבתים. באמצעות הפלטפורמה, הם יכלו להמשיך לשחק עם חברים באופן מרוחק, ואף לערוך אירועים ופעילויות שונות, כאשר אפילו מסיבות יום הולדת וירטואליות נערכו דרכה.
הפלטפורמה ייחודית ממספר סיבות – ראשית, מיליוני המשחקים שבה מיוצרים על ידי המשתמשים עצמם. הפלטפורמה מספקת למשתמשים שרוצים ליצור משחקים ולא רק לשחק בהם כלים לפיתוח משחקים שונים - מהפעלת מסעדה ומשחקי תפקידים מגוונים, דרך משחקי אימה ועוד ז'אנרים רבים. סיבה נוספת לייחודיות של רובלוקס, היא שמלבד המשחקים הרבים שהיא מציעה, הפלטפורמה מתפקדת כמעין רשת חברתית, שמציעה למשתמשים שלל "חוויות" ואפשרויות מפגש וירטואליות. "היום רובלוקס זה הפורטנייט החדש", מסביר דה כהן. "ילדים קמים בבוקר וחושבים על המשחק, מדברים עליו בבית הספר, חוזרים הביתה, ונכנסים לשחק יחד. זה הפך למעין רשת חברתית לכל דבר, רק שהכול שם קורה מאחורי אוואטרים".
ההרשמה לרובלוקס, ורוב השימוש בה, הם בחינם. אזורים מסוימים בפלטפורמה, וכן פריטים מסוימים שמשתמשים יכולים לקנות במסגרת משחק, עולים "רובאקס", המטבע הפנימי של העולם הזה. הרובאקס נקנה בכסף אמיתי, ורובלוקס מרוויחה מהמכירה שלו, וכן עמלה מהרכישות בתוך משחקים.
הגיימרים "כבר לא נחשבים עוף מוזר"
הצופים של דה כהן ומאסטר אוהד, בעצמם בחורים צעירים בני 21 ו-22, הם בני 7 עד 14, או דור האלפא. אלו ילדים ובני נוער שלא צופים בטלוויזיה ולא קוראים עיתונים, אלא צורכים הכל דרך יוטיוב והרשתות החברתיות. "זה דור מטורף", אומר מאסטר אוהד. "הם חכמים, חדים, מודעים. אבל הם גם רגישים מאוד. הם ראו דברים קשים מאז 7 באוקטובר וגדלו לתוך מציאות מורכבת. אז כשאנחנו משחקים איתם, זה לא רק משחק, זה לפעמים המקום הבטוח שלהם שאליו הם יכולים לברוח".
בהקשר הזה, הם רואים בעצמם סוג של מדריכים. "כשהייתי בן 14 לא היו לי הרבה חברים", מספר אוהד. "גיימינג היה המקום שלי. הכרתי שם אנשים, מצאתי חברים, ויוטיוברים לימדו אותי איך להתנהל. היום אני רוצה להיות המדריך הזה עבור ילדים אחרים".
עבור שניהם, הדרך לתהילה התחילה במקרה. "התחלתי בגיל 15, עם שלושה צופים בלייב", נזכר דה כהן. "זה היה רק אני, המחשב, והטלפון של אימא שלי. לא חשבתי שזה יהפוך למקצוע".
דה כהן: "על כל משחק אמרו דברים שליליים בזמנו. על פורטנייט אמרו שהוא אלים, על בראול-סטארס שהוא שטחי. יש ברובלוקס חלקים בעייתיים, זה נכון, אבל יש בפלטפורמה הזו גם לא מעט הזדמנויות"
עם השנים, המסך הקטן הפך לבמה אמיתית, תרתי משמע. השניים הופיעו בפסטיגל, מילאו את היכל מנורה שש פעמים, והפכו את מה שפעם היה תחביב של ילדים - לתעשייה שלמה עם חסויות, מיתוג ושיתופי פעולה עם חברות ענק כמו HP ופרטנר. "פעם גיימרים נחשבו לעוף מוזר", אומר אוהד. "אבל היום אנחנו במיינסטרים. יש מופעי רובלוקס שממלאים אולמות שלמים, כמו אלו שיקרו בחנוכה הקרוב, עם קהל של עשרות אלפי הורים שמגיעים עם הילדים שלהם. זה כבר לא ‘עוד משחק’. זה עולם תרבותי חדש".
הסכנות בדרך: "שפה פוגענית ועידוד התמכרויות"
רובלוקס, כמו משחקים פופולריים רבים אחרים, כולל כאמור מערכת של רכישות פנימיות, עם כסף וירטואלי שרבים מהילדים מוציאים עליו מאות שקלים בחודש. "הורים שולחים לי הודעות על הילדים שלהם שחייבו את האשראי בעשרות אלפי שקלים", חושף אוהד. "אני מסביר לילדים — לא קונים באינטרנט בלי אישור מההורים, לא מעבירים כרטיס אשראי לבד. אני מדגיש את זה שוב ושוב בלייבים שלי. לדעתי זה חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלנו ומהאחריות כלפי הילדים שצופים בנו", הוא מוסיף.
אצל דה כהן, התפקיד הזה מקבל גוון כמעט חינוכי: "אני לא בא לחנך את הילדים במקום ההורים שלהם, אבל אני כן מדגיש שלכל דבר יש גבול. תעצרו, תדברו עם ההורים, תבינו מה אתם עושים. אני רואה את זה כחלק מהאחריות שלנו כיוצרי תוכן להעביר את הנקודות האלו".
אבל יש בעיות נוספות. החברה שמפעילה את הפלטפורמה ספגה לאורך השנים לא מעט ביקורת על היעדר פיקוח, חשיפה של ילדים לתכנים לא הולמים, אלימות, מערכת רכישות בעייתית המעודדת התמכרויות, ואפילו מקרים של ניצול ילדים. רק בחודש אוגוסט האחרון הסתבכה רובלוקס בפרשה שעוררה הדים, כאשר חסמה חשבון פופולרי במיוחד בשם Schlep, שזכה למיליוני צפיות בזכות סרטונים שבהם חשף פדופילים שפועלים במשחק (ובכך מנע פגיעה בילדים). ההחלטה של רובלוקס לחסום דווקא אותו הציתה סערה ברשת, במיוחד אחרי שנמסר מהחברה כי פעולותיו "יצרו סביבה לא נעימה בפלטפורמה", תגובה שנתפסה על ידי רבים כמנותקת מהמציאות וגררה ביקורת חריפה.
והסערה לא נגמרה כאן. זמן קצר אחרי פרוץ הפרשה, ראש אגף הבטיחות של רובלוקס מכר את מניותיו בחברה בשווי של כ-800 אלף דולר, ומאוחר יותר Schlep עצמו הגיש תביעה נגד הפלטפורמה בעקבות החסימה. כמה שעות אחרי, גם מדינת לואיזיאנה בארה"ב הגישה תביעה נגד החברה, בטענה שהיא "מאפשרת סביבה משגשגת לפדופילים".
בעקבות אותן פרשות והביקורת הגוברת נגדה, רובלוקס נחסמה רשמית במספר מדינות ברחבי העולם, רובן במזרח התיכון. טורקיה חסמה את הגישה לפלטפורמה באוגוסט 2024 בעקבות חששות לניצול ופגיעה בילדים, ובעקבותיה הלכו עיראק, קטאר, עומאן, כווית ואלג'יריה. גם בסין הגרסה המקומית של רובלוקס חדלה לפעול, במסגרת ההגבלות הרחבות שמפעילה המדינה על משחקים מקוונים ותוכן מערבי.
מדינות נוספות, בהן רוסיה, ירדן ואינדונזיה, לא חסמו את הפלטפורמה לחלוטין, אך הציבו לחברה המפעילה אותה דרישות רגולטוריות נוקשות, בעיקר סביב מערכות הצ'אט והפיקוח על משתמשים צעירים, ואיימו בהסרת הפלטפורמה אם לא תעמוד בתנאים.
גם המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, שנמצא תחת המשרד לביטחון לאומי, שיחרר בספטמבר האחרון הודעת אזהרה לציבור מפני משחקי ה"קונדו" (Condo) - משחקים בתוך רובלוקס שכוללים תכנים מיניים, שפה פוגענית או הדמיות של יחסי מין - תוכן שאינו מותאם לילדים ולבני נוער.
דילמת ההורים: מריבות וחיובי אשראי גבוהים
"אני מאמין שהקדוש ברוך הוא שם אותי במקום הזה מסיבה מסוימת", אומר דה כהן. "אם אני מצליח לגרום לילד אחד להבין שלגנוב זה לא בסדר, או לבקש סליחה מחבר שלו שהוא פגע בו, עשיתי את שלי".
אבל דווקא מהמקום הזה עולה שאלה לא פשוטה: האם נכון להפקיד בידי יוצרי תוכן, אנשים פרטיים ולא מזמן ילדים בעצמם, את האחריות לחינוכו של הדור החדש? האם זהו לא תפקידם של ההורים, המדינה ומערכת החינוך? והאם אלו בכלל מבינים את העולם החדש של ילדי היוטיוב והרשתות החברתיות?
כששידורים חיים ביוטיוב או בטיקטוק יותר מושכים ומעניינים מהשיעורים בכיתות, והמסרים עוברים דרך ממים ובדיחות פנימיות, נדמה שהשפעתם של יוצרים כמו דה כהן ומאסטר אוהד גדולה משל המורים. הם מצחיקים, הם אותנטיים — ובעיקר, הם שם.
הורים רבים בעיקר כועסים ומתוסכלים. בהתחלה, הם פחות מעורים בפרטים, חושבים שמדובר בעוד טרנד שיחלוף ובעיקר שמחים שהילדים מתחברים עם ילדים אחרים. מאוחר יותר, כשהם כבר מבינים במה הילדים מתעסקים ומגלים על חיובי האשראי הגבוהים, הם כבר אובדי עצות.
בשיחות שקיימנו עם כמה הורים, וכן מפוסטים ברשתות החברתיות, הם מתלוננים על כך שמערכת היחסים שלהם עם הילדים נפגעת, מספרים על ויכוחים ומריבות ומנסים בכל דרך לחפש פתרונות למצב הקיים.
"להורים אני אומר — תנסו להבין את הילדים שלכם ואת מה שמעניין ומעסיק אותם", מבקש דה כהן. "תדעו מה הם עושים בסמארטפון, אבל גם תנו להם לשחק. תגבילו בזמן, אבל גם תדברו איתם ועל מה שהם חווים. אל תכבו להם את המשחק באמצע, תשתפו פעולה. זה העולם שהם חיים בו".
"לילדים אני אומר — אל תפחדו לשתף את ההורים במה שאתם עוברים, גם במשחק. ופשוט תהיו טובים, גם כלפי החברים שלכם בפלטפורמה". השאלה האמיתית, אם כך, היא לא אם המשחק טוב או רע - אלא מי מנחה את הילדים במסע הזה. והיום, נדמה שהתשובה נמצאת פחות במשרד החינוך - ויותר ביוטיוב.
המופע: "הכרטיסים נחטפו"
אם צריך דוגמה לכך שרובלוקס הפך לתופעה תרבותית של ממש, הרי שבחנוכה הקרוב הוא עובר רשמית לבמה הגדולה. ב-17 בדצמבר תיערך אליפות ישראל הראשונה ברובלוקס - מופע גיימינג ענק שיתקיים בהיכל "טוטו" שבחולון ויציב את אחת הפלטפורמות המדוברות בעולם על במה פיזית, מול קהל חי.
על הבמה יתחרו מיטב יוצרי התוכן הישראלים, בהם דה כהן ומאסטר אוהד, אלבזון, פריזי, מאפין, אלכס, דניאל, דסטיני, נדב, מרצי ובן-בן – כולם שמות שכנראה לא אומרים כלום להורים אבל מוכרים היטב לקהל הצעיר. הטירוף כל כך גדול, שתוך שלוש שעות בלבד מרגע פתיחת המכירה, אזלו כל הכרטיסים למופע הבכורה. דה כהן, שיזם ומנחה את האירוע, נאלץ להכריז על מופע נוסף, שגם הוא צפוי להיות סולד-אאוט. "זו לא סתם תחרות", הוא אומר, "זו חגיגה של תרבות שלמה שהילדים חיים בה יום-יום".
ומאחורי החגיגה הזו מסתתרת גם נקודת מפנה תרבותית עמוקה: המעבר מהמסך לבמה, מהווירטואלי למציאות. הדמויות שאותן הילדים פוגשים מדי ערב דרך המסך הופכות לפתע לאנשים אמיתיים מולם, והמשחק הופך למפגש חברתי רחב שמאחד בין העולם הדיגיטלי לפיזי. יש שרואים בזה רגע סמלי שבו "דור הרובלוקס" מקבל לגיטימציה והופך לקהילה תרבותית לכל דבר.
