בצילום: ערן (44), חן (44), עדן (17), נועם (14), ילין (12), נווה (10) והכלבה לונה
הבית? דו-משפחתי 7 חדרים כ-200 מ"ר ובחוץ יש עוד 240 מ"ר. נרכש ב-6 מיליון שקל ושודרג בעוד מיליון וחצי שקל. ערן: "אנחנו פה 4 חודשים. אול-אין, כל הז'יטונים על הבית. הגענו מנס-ציונה, זה מהצד השני של הכביש והילדים ממשיכים ללמוד שם".
נס-ציונה? ערן: "זה הכל עלות מול תועלת. רצינו בית פרטי וניסינו להישאר בנס-ציונה אבל המחירים שם היו מאוד-מאוד גבוהים. מיליון וחצי שקל יותר מפה. כשהגענו לפרויקט הזה נשאר בית אחד ואמרתי לחן שזה כנראה הסימן שלנו". חן: "עשו פה 64 יחידות זהות שנראות אותו דבר מבחוץ. אהבתי את זה. אמנם אני ברונדלים עם הרכב כדי להסיע את הילדים אבל אני מרוצה".
איך הכרתם? חן: "בטיול שלפני הצבא באיוס ביוון". ערן: "הן היו 5 בנות במסיבת בריכה וישר קלטתי אותה. מאז אנחנו יחד. אחרי הצבא עברנו יחד לקנדה וגרנו שם 8 שנים".
קנדה? חן: "ההורים שלי גרושים ואבא עזב לקנדה כשהייתי ילדה ומאז לא הייתי איתו בקשר. פתאום הגיע טלפון ממנו והוא הציע לי לבוא. הוא הרגיש שהוא רוצה להציל אותי מהארץ". ערן: "לא ידענו לאן יובילו אותנו החיים ורציתי לנסות את מזלי בחו"ל והחלטנו לנסוע. מהר מאוד הציעו לי עבודה בבנק והחיים קיבלו תפנית".
בנק? ערן: "עבדתי במסעדה מול הבנק. כל הבנקאים אכלו אצלי, ואחרי כמה שבועות הגיעה אליי אחת הבנקאיות ואמרה לי 'כשאתה לא פה, אני לא קונה, וזה בדיוק מה שאני צריכה בבנק', והציעה לי עבודה. התחלתי ככספר ולאט-לאט התקדמתי ליועץ פיננסי. במקביל גם התחלתי ללמוד לתואר במינהל עסקים ומימון". חן: "ערן ראה את עצמו נשאר שם וכל הזמן הכניס לי לראש שאם זה מגיע לעשר שנים בקנדה - אנחנו נשארים לתמיד". ערן: "התחתנו שם והפכנו לאזרחים ואז יום אחד הגיע ניעור. חן עשתה תאונת דרכים עם עדן שנולדה שם".
תאונה? ערן: "פתאום הבנו שכשאתה במצוקה שם, אתה לבד. חן הגיעה לבית חולים ואין אף אחד. אין למי להרים טלפון. זה היה סימן שצריך לחזור. היו חברים אבל זה לא כמו בארץ". חן: "זה היה אחרי כמעט 8 שנים שם, ואני בראש רץ לי המשפט של ערן על השנים ופתאום הרגשתי לחץ, שאסור לנו להגיע לעשר שנים בקנדה. התחלתי לחשוב גם על הילדים שלי, האם אני רוצה שהם יהיו קנדים, ואמרתי לערן, 'די, אני רוצה לחזור'. כאן הבית שלי. אני אוהבת להיות פה". ערן: "כשהיא אמרה לי את זה עשיתי טבלת אקסל של יתרונות וחסרונות, ולמרות שרמת החיים שם גבוהה זה יצא עם פער גדול לטובת הארץ. אז חזרנו".
רמת חיים? ערן: "יש תחושה ששם הכל בא בקלות אבל אין מתנות חינם. אם תעבוד קשה תצליח, גם פה, ואני מעדיף לקרוע את התחת בארץ ולהצליח בארץ. מכרנו שם את הבית, חזרנו ונכנסתי לתחום הביטוח. היום יש לי את סוכנות הביטוח 'אופק הוגן' שבזכותה אנחנו במקום נוח בחיים. יש לנו כאלף לקוחות, והגענו לחצי מיליארד שקל מנוהל. הכי חשוב לי, וזה מה שלמדתי בקנדה, זה לתת הכל עבור הלקוח, והם מרגישים את זה. אנשים מאוד חוששים ולא מבינים בפנסיה וכספים והתפקיד שלי זה לקחת את החששות מהם, לבקש מהם לסמוך עליי ולדהור. ואז הם רואים שזה מוביל אותם למקומות הרבה יותר טובים". חן: "אני עבדתי כמנהלת חשבונות ובשנים האחרונות התחלתי לעבוד איתו".
עובדים יחד? ערן: "היא מטפלת בתפעול והנהלת חשבונות, ואני עושה את העבודה". חן: "כל אחד יודע את המקום שלו וגם עשינו תיאום ציפיות לפני. הוא יודע שאני מנהלת את הבית והוא את העסק כי הוא מעולה במה שהוא עושה. הוא הראש ואני הלב. אבל לפני הכל אני אמא וטוב לי שזה בעדיפות הראשונה. אני יודעת שהוא ידאג לנו ואין לי טיפה של פחד. לפעמים זה מלחיץ אותו אבל אני סומכת עליו במאה אחוז, ואני משחררת אותו מכל הניהול של הבית. למשל, אני לא מבקשת ממנו להקפיץ את הילדים ואני יודעת שאם אני נתקעת ויש לי בעיה בהסעות או בדברים אחרים של הבית, אני לא פונה אליו, אני מסתדרת ומוצאת פתרונות אחרים. הוא משוחרר כדי לעשות את מה שהוא טוב בו".
מצב כלכלי? ערן: "אנחנו במקום טוב ומאפשר, אבל עם משכנתה ענקית. אני יודע שיהיה בסדר כי אני חרוץ ואין לי בעיה לעשות כל דבר. אי-אפשר רק לקוות שיהיה טוב, צריך לעשות כדי שדברים יקרו. בקורונה אמרתי לחן, 'אם צריך אני אלך למכור פירות מדלת לדלת'. אין לי אגו ואני לא מפחד מעבודה קשה".
הפסנתר בסלון? ערן: "כל החיים חלמתי שיהיה לי פסנתר כנף לבן בבית ועכשיו הגשמתי את זה. אני לא יודע תווים אבל אני מנגן משמיעה. זה מרגיע אותי. כשאמרתי את זה למעצבת היא לא הבינה. היא אמרה 'אבל זה המקום של פינת האוכל'. אבל בסוף היא זרמה איתי. אז הזזנו את פינת האוכל למקום אחר".
