דקה אחרי שהחלפנו נשיקות נייס-טו-מיט-יו על הלחיים, רומי גיאור התנצלה על האדמומיות שפשטה בהן. "אתמול עברתי טיפול קוסמטי חדשני, הזרקת שברי דנ"א של סלמון, כן, דג סלמון. הנה", היא מריצה סרטון, "התהליך תועד. זה לא כואב כמו שזה נראה. הזריקו לי מלא זריקות קטנות בכל הפנים. מחר כבר לא יראו שום דבר. זאת אומרת, אני מקווה שיראו את ההבדל".
בגיל 27 העור שלך נזקק להזרקות סלמון?
"זה טיפול מונע. ככל שתעשי את זה מוקדם יותר זה ישתלם לך בעתיד. זה הדבר הבא, ככה אומרים, והבטיחו לי שהוא מחולל פלאים".
רומי גיאור, בעלת הפודקסט הפופולרי "מי מספר לכם?", היא שפיצית וקולחת וגם מצחיקה ומרשרשת. המילה האחרונה, אגב, היא יציאה שלה. באולפן היא מתיישבת בכורסה אדומה מול אורחת כבת גילה והן משחקות קלפים. "גבר שמרוויח פחות ממך, לוקחת או בורחת?" היא מדברת בקצב אוטוסטראדה לקהל היעד שלה, "בני עשרימים-שלושימים", שחיים על מאתיים. והיא כובשת מפני שהיא מדברת אליהם בגובה השפתיים, כמו חברה. היא הכי כמותם, בת גילם, וגם אצלה לא הכל דבש.
"כמה זמן עבר מאז המלחמה מול איראן? זה היה בסוף יוני", היא מונה על אצבעותיה, "יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר. ארבעה! וקצת נובמבר. לפני ארבעה חודשים, יום לפני המתקפה האיראנית, נפרדתי ממי שהיה בן זוגי ועזבתי את הדירה המשותפת וחזרתי לגור אצל אמא, ברמת-השרון. זו פסגת האושר? לא, אבל אלה החיים ומזה אני מתפרנסת".
שנה אחרי ש"מי מספר לכם?" עלה לאוויר היא נזכרת ברעיון הראשוני שאיתו יצאה לדרך. "רציתי לקחת מרואיינים בפרופיל גבוה ולנווט אותם לשיחה בנושאים שהכי לא קשורים אליהם, כמו לדבר עם חברת כנסת הידועה בשמרנותה על חיי המין של הצפרדעים, משהו מצחיק. זה הפך לפודקאסט שחוקר את כל הדברים שקורים בעשור-פלוס הזה. יש מלא. זוגיות, פרידות, בגידות, גירושים, לא חסרות בעיות. ולא לנשים בלבד".
"בבית כולם בלונדינים"
גיאור מבטאת את גילה בקשת רחבה של קולות והבעות. מתנדנדת בין "לא נורא, אני רק בת 27" לבין "אוף, אני כבר בת 27. יש לי חברות בנות גילי שעדיין לא מצאו את עצמן, אז אין לחץ, יש זמן. מצד שני, יכול להיות שקשה לי להתמודד עם משבר בחיים הפרטיים מפני שבאופי שלי יש משהו מאוד מנהלי ומשמעתי, בזכות הצבא אני הבנאדם הכי ממושמע בעולם, ותמיד ידעתי לאן אני מכוונת. בקריירה ידעתי מה אני רוצה לעשות ועשיתי את זה".
מגיל צעיר היא ראתה את העתיד שלה בתחום הבידור, "אז ניסיתי והתנסיתי. בחטיבת הביניים התחלתי ללמוד פיתוח קול, עשיתי קצת משחק, ובסוף התיכון הגיעה ההצעה לריאליטי הראשון. העורך של 'האח הגדול' רצה נורא את אמא שלי ואחותה הגדולה, שתיהן בלונדיניות, פלפליות, מגניבות. הן לא היו בעניין ואמא שלי אמרה לו 'קח את הבת שלי, היא תכף בת 18'. קראו לי, עשיתי אודישן מדהים וכשבאתי לחתום על החוזה נאמר לי שעליי לבקש דחיית שירות. התלבטתי, משכתי אותם שבועיים, ובסוף הודעתי להם: 'חבר'ה, אני מתגייסת, דברו איתי בעוד שנתיים'. היה לי שירות מדהים בתפקיד מפיקת אירועים ביחידת יחסי הציבור של חיל האוויר, בתקופת ההכשרה הייתי בקריה ובעיתות חירום או בתרגילים ירדתי לבור, מקום שאין כמוהו, ועשינו פריסות לחיילים".
כשהוצבה בעיר הבה"דים היא התערערה. "בפעם הראשונה בחיי התרחקתי מהבית, וזה העיק עליי נורא. היה פער ענקי בין המציאות שממנה באתי לבין הצבא, לא הבנתי מה לעשות עם עצמי ורציתי להשתחרר. אמא שלי אמרה לי: 'מותק, אנחנו משפחה של משרתי צבא, סבא שלך היה תת-אלוף בחיל האוויר, חנן גיאור ז"ל, משה דיין היה יושב אצל סבתא שלך לארוחת צהריים. אם את משתחררת, את עפה לי מהבית'. מנגד, אבא שלי אמר לי: 'רומי, אני כבר לא יכול לראות אותך בוכה, תעשי מה שאת מבינה'. הוויכוח בבית לא נרגע. נקרעתי בתוך עצמי ובין שניהם. אמא אמרה: 'הבת שלי לא תצא מהצבא, לא יקום ולא יהיה'. הבנתי שאין לי ברירה, נשארתי וסיימתי את השירות בהצטיינות".
קצת לפני השחרור זימנו אותה למיונים של תוכנית הריאליטי "2025", "שהייתה כישלון מוחלט, אבל שם הבנתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. המחשבות על משחק ופסטיגלים נמחקו כשראיתי את ארז טל בפעולה. הוא היה נכנס לאולפן שלנו במעמד ההדרכה. הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי, 'את זה אני רוצה לעשות'. להנחות".
והיא הסתערה על המטרה. "העורך של 'האח' עזר לי לקבל ראיון עבודה אצל גיא פינס, הציעו לי תנאים שלא כל כך אהבתי, ובנוסף באותה תקופה הם בדיוק שינו את סטייל העבודה. כתב השטח שמראיין מפורסמים כבר לא היה כוכב, כמו בעידן של רותם סלע, הוא הפך ליד שאוחזת במיקרופון. אמרתי לעצמי: אני לא אהיה יד, אני צריכה שיראו אותי ויזכרו אותי. יצאתי מתוכנית כושלת שלא קידמה אותי במילימטר ואני חייבת להישאר איכשהו בתודעה. התחלתי ב'ישראל בידור', עברתי ל'חי בלילה', כיתתי רגליים, הייתי רעבה ללמוד ולדעת ולהבין מערכת תקשורתית מה היא. וצברתי ים של ניסיון".
אם לא סבלת מחוסר תעסוקה, למה טרחת להיכנס לבית "האח"?
"למה לא? תמיד אהבתי את הפורמט, בבית שלי כולם מכורים ל'אח', רציתי עוד הזדמנות, לחוות טלוויזיה בדרך אחרת. ראיתי את זה כעבודה, וגם זה לא צלח. השתתפתי בעונת ה-VIP שלא הביאה את הרייטינג שתלו בה. אני חושבת שהצופים בבית יותר נהנים לראות על המסך אנשים אנונימיים שהם יכולים להזדהות איתם. אורן חזן, שזכה בעונה שלי, לא עורר הזדהות באף אחד, אבל הייתה לי חוויה טובה. בכללי, ריאליטי הוא מאיץ חלקיקים לתהליכים נפשיים. אני, ברוך השם, יצאתי משם בריאה בנפשי".
אבל תוכניות הריאליטי הדביקו לך תווית של פקצה בלונדינית.
"בלונדינית – כן. אצלנו בבית כולם בלונדיניים ואני צובעת, כמובן. הבלונד פותח דלתות, אבל בתחום שלי הוא פחות רלוונטי. אני לא דוגמנית למרות שאני מטר שמונים – למען הדיוק אני מטר שבעים ושבע, אבל אני מעגלת למעלה כדי להרשים. כמנחה ומראיינת זה לא משנה איך את נראית, מה שקובע זה מה יש לך להגיד, מה את מביאה לשולחן, איזו נוכחות יש לך, איך את עומדת בקצב".
ופקצה?
"אני לא חושבת שאני פקצה, אבל כיוון שגדלתי ברמת-השרון היה קל לתייג אותי ככזאת. אז יש לי חדשות ישנות. מגיל 16 אני עובדת ומפרנסת ומכלכלת את עצמי. למה? מפני שאני אוהבת לעבוד, חולת עבודה, זה משהו מולד. התחלתי כבייביסיטר אצל השכנה והפכתי לבייביסיטר של כל השכונה. יש לי מוסר עבודה בשמיים והמוח קודח ללא הפסקה. זה לא שאני לא אוהבת ליהנות מהחיים, אני יוצאת לבלות בתל-אביב, טסה, חוזרת, אבל תמיד אעדיף לשבת באולפן או להיות עם מיקרופון ביד".
מכוונת לפריים-טיים
עכשיו היא ברשת 13, מלווה את הפורמטים הגדולים של הערוץ ("האח הגדול" ו"אהבה חדשה") בפורמט משלה – "הבוחשת". ראיונות במשקל נוצה, אך חביבים להפליא. "לאן אני מכוונת? לפריים-טיים, כמובן. זה הספוט הכי נחשק".
אילנה דיין?
"פחות, הראיונות שלי הם יותר כיפיים ובידוריים, המודל שלי היא אופירה אסייג. היא מוציאה מאנשים סינקים מטורללים כי אין בה פחד, וזה מה שמפחיד אותי. לפעמים גם לי אין מעצור בלשון ואני בחורה מרובת דעות, וככל שאני מתקדמת אני חושבת פעמיים ואפילו שלוש פעמים כי פתאום יש לי מה להפסיד".
לא מזמן היא פקדה את קברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה. הכל התחיל בהפרשת חלה אצל חברתה, טיילור מלכוב. "היא עשתה אירוע לנשים והביאה את הרבנית הקבועה שלה, מאיה דרוקמן החמודה. כמו בכל הפרשה הרבנית שאלה כל אחת אם היא רוצה להדליק נר לצדיק מסוים, ומה אני מבינה בצדיקים, זה לא התחום שלי. כשהגיע תורי אמרתי שאני רוצה להדליק לרבי מאיר בעל הנס והרבנית שאלה אותי למה. אמרתי לה שאני יודעת שנטע ברזני, חברה שלי, מחוברת לצדיק הזה והוא הצדיק היחיד שאני מכירה. הרבנית אמרה, 'טוב, אבל מה תאריך יום ההולדת שלך?' אמרתי, 'עשרה במאי'. היא שאלה מה התאריך העברי ועניתי, 'י"ד באייר'. היא ביקשה שאפתח גוגל ופתאום גיליתי שבי"ד באייר מתקיימת ההילולה של רבי מאיר בעל הנס. אז אמרתי, 'זה סימן, אני צריכה לנסוע לשם'. אז הייתי".
מה ביקשת?
"זוגיות טובה, בריאה, נכונה לי, עם בן אדם בעל מידות טובות וערכים טובים, שאני באמת אוהב אותו. זה מה שאני מאחלת לעצמי. בגיל 20 רדפתי אחרי הקריירה וזוגיות לא הייתה בטופ פריוריטי שלי. אבל עכשיו, ארבעה וקצת חודשים אחרי החוויה הקשה שעברתי, אני מרגישה שיצאתי ממנה מחוזקת. אני רוצה אהבה".
הכרזת על רצונך להיות אמא בגיל 30.
"נכון, אמרתי, וזה אומר שעכשיו אני בדיוק על התפר. נראה לי שבגיל 27 הזמן רץ מהר יותר מבעבר. חייבים למהר? להכיר מישהו ולעבור לגור ביחד בתיק-תק ולהתחתן בתק-תיק? זה לא הגיוני ולא אחראי ולא ולא. יש לי חברות, בנות גילי, שכבר הספיקו להתגרש. לא, תודה".
מערכת היחסים הקודמת שלה הסתיימה בשלב שבו כבר המתינה ליהלום. "צצו דברים שאם לא היו צצים, ככל הנראה היינו מתחתנים. תודה לאל שהם צפו, זה נס גלוי. אני שומעת את כל הקלישאות של 'את בחורה יפה וצעירה וחכמה'. אם כולם אומרים שיהיה בסדר, אני כאן, מחכה".
"העולם נהיה מפחיד ברמות"
רק עכשיו, ארבעה חודשים אחרי, היא מתחילה לחוות את משבר הפרידה. "בהתחלה זה היה וואו, עברתי בבת אחת את השנאה והכעס והרצון לנקמה והתחלתי להתנהל כמו רובוט. לקחתי, עזבתי, חזרתי לבית של אמא ומהר מאוד חזרתי לחיים הקודמים שלי, כאילו ששנה שלמה מהחיים שלי לא באמת קרתה. זה גרם לי קצת לפקפק בכמה באמת אהבנו זו את זה".
נשימה. סיגריה. מים. "אני יודעת מה זו אהבה, חוויתי אהבה וחוויתי זוגיות וחוויתי גם שיברונות לב בשפע. במבט לאחור אני תוהה מה בכלל הניע אותי להיכנס למערכת היחסים הזאת. אולי עשיתי את זה מבדידות? מנוחיות? אלה דברים שאני עדיין חוקרת. הקואוצ'רית שלי נותנת לי שיעורי בית. הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא לא להתפשר. ללכת רק על בן זוג שאוכל לחיות איתו חיים".
מישהו כבר עשה לך פרפרים?
"לא. יצאתי עם כמה וכמה גברים, אבל עוד לא נתפס משהו בלב. אני שמחה שהחוויה השלילית שחוויתי לא שמה אותי על הספסל ולא שיתקה אותי. אני מודה על כך, זה לא מובן מאליו. עכשיו אני 'בין לבין' ואני פתוחה באמת. אין לי אפליקציות כי העולם נהיה מפחיד ברמות, את לא יודעת מי עומד מאחורי המסך וכיוון שאני עם פרופיל גבוה זה מרגיש לי מסוכן. אני בונה על חברים משותפים שיכירו לי. חברים, תנו בראש! הוא גם יכול להיות מחו"ל".
האנגלית שלה מושלמת. "לכל אחד מהוריי היה פרק חיים בארצות-הברית ומגיל ארבע עד 18 הייתה לי מורה פרטית לאנגלית. ארבעה ימים אחרי 7 באוקטובר עליתי לראיון ב'פוקס ניוז', ובעקבותיו התחברתי לבעל אולפנים בראשון-לציון ובנינו מערך של סרטוני הסברה בשפות שונות. עכשיו שואלים אותי איך אני לא עושה משהו בחו"ל עם האנגלית שלי".
איך?
"לזמרת או לצ'לנית יותר קל לקבל ויזת אמן. למנחת טלוויזיה זה יותר מסובך, אז אולי היא תבוא עם החתן. למרות שאני רוצה לעשות ילדים בישראל. למרות הכל".
גם בשבוע שבו התמודדת עם פרידה דרמטית התייצבת באולפן כדי לדסקס עם צופי הפודקאסט שלך סוגיה כלשהי מעולם הלבבות השבורים?
"הפרידה קרתה יום לפני המתקפה האיראנית, שבגללה הפסדתי יותר מפעם אחת באולפן. החיים של כולם נעצרו, לא רק שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.11.25
