האמרה "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" נכונה גם כשמדובר בעסקאות רכש של נשק אווירי בעידן המודרני. היא נכונה שבעתיים כשמדובר בכוונה של סעודיה לרכוש מטוסי F-35 מארה"ב, ובנכונות ממשל טראמפ למלא את מבוקשה. לא רק פוליטיקאים ואנשי ביטחון בישראל מביעים חשש מעסקה זו, ומטילים ספק בכך שנורמליזציה עם הממלכה תפצה אותנו על הנזק שייגרם למה שמוגדר "היתרון הצבאי האיכותי" של ישראל. גם סוכנות המודיעין הצבאית של ארה"ב והפנטגון מסתייגים מהעסקה, מחשש שהידע על יכולות המטוס ותכונותיו יזלוג לסין, שלה הסכמי סחר ושיתוף פעולה עם הסעודים.
אבל כשצוללים לפרטי העסקה המוצעת, ובעיקר לתכונות וליכולות של ה-F-35 שארה"ב כביכול מוכנה לכלול בעסקה, מבינים שהשד אינו נורא כל כך. מלכתחילה לישראל יש יכולת להשפיע על מה שיקבלו הסעודים, ולכן מוקדם להיכנס לפאניקה, אם בכלל. גם אם העסקה תתממש בקרוב (המטוסים הראשונים יסופקו רק בעוד כשש שנים), היתרונות שישראל תפיק כמעט מיד מנרמול היחסים עם סעודיה מצדיקים נטילת סיכון מחושב.
לכאורה, יש סיבה לחשוש מהתרחיש הלא בלתי סביר שבמסגרתו בית המלוכה ישנה את מדיניותו כלפי ישראל, או שמהפך יעלה גורמי איסלאם קיצוני לשלטון. במקרה כזה, אם לסעודיה יהיו המטוסים שהיא מבקשת, ישראל תיאלץ להיכנס לכוננות מוגברת, ממושכת ויקרה, מפני שלמערכי ההגנה האווירית שלה יהיה קשה מבעבר לגלות וליירט את החמקנים שימריאו אליה משדות תעופה בצפון-מערב סעודיה, הנמצאים ארבע-חמש דקות טיסה ממנה.
למשל, F-35 שימריאו מהשדה הצבאי בינבוע שלחוף ים סוף כלל לא יצטרכו לחדור את מערכי ההגנה האווירית של ישראל. הם יוכלו לשגר פצצות גולשות מדויקות וטילי אוויר-קרקע אמריקאיים מדויקים והרסניים, שהטווח שלהם הוא יותר ממאה ק"מ.
זאת ועוד: המכ"מים המתקדמים ויכולות עצמאיות אחרות של ה-F-35 הופכים מטוסים אלה למערכות מעופפות של התרעה, איסוף מודיעין, שליטה, בקרה ויירוט. באמצעותם יוכלו הסעודים לנטר כל תנועה של מטוסים ישראליים, כטמ"מים וטילי שיוט, לא רק בזירת ים סוף אלא גם מצפון ומצפון-מזרח לה - מה שיצמצם מאוד את היכולות של חיל האוויר לאסוף מודיעין ולתקוף בהסתר ובהפתעה ברחבי המזרח התיכון, למשל באיראן, בים האדום ובאוקיינוס ההודי.
כל זה עוד לפני ההתייחסות לחשיפה של הסעודים לטכנולוגיות, כמו גם לטכניקות ולשיטות הפעלה ותקיפה אוויריות מתקדמות שאפשר שיזלגו לא רק לסין ולטורקיה, שלהן הסכמי סחר ושיתופי פעולה עם סעודיה, אלא גם למדינות אחרות שמרגלות בה, ובראשן איראן.
אבל, ויש כאן "אבל" גדול, מטוס ה-F-35 שארה"ב תמכור לסעודיה כנראה יהיה שונה בהרבה פרטים ויכולות חשובים מאלה הקיימים ב"אדיר" הישראלי. גם אם סעודיה תקבל את הגרסה העדכנית ביותר של המטוס (Block 4), לא יהיו בה השיפורים, המכשור והאוויוניקה (אלקטרוניקה אווירית) שהכניסה בהם ישראל.
אבל היתרון האיכותי העיקרי בידי ישראל נעוץ בכך שחיל האוויר מכיר היטב את המטוס ואת חתימת המכ"ם שלו בפרופילי הטיסה השונים, ולכן גם את חולשותיו. הוא יידע להשתמש בכך בעת הצורך. במהלך המלחמה נוסו ושופרו שיטות ההפעלה של ה-F-35 בהגנה ובהתקפה, וכך גם שיטות התחזוקה ונהליה שהתחדדו. ישראל היא היחידה בעולם שמתחזקת באופן כמעט מלא את מטוסי ה-F-35 שלה, גם תחת אש.
ולבסוף, אם חלילה סעודיה "תתהפך" ותהפוך לגורם עוין, ישראל תחזיק ביכולת להשמיד את המטוסים האלה על הקרקע עוד לפני שישתמשו בהם נגדה, בתנאי כמובן שתהיה ערנית ולא אזוקה בכבלי קונספציה שאננה.
יש להזכיר גם את ההגבלות והמגבלות הטכנולוגיות והמבצעיות שהיצרנים האמריקאים הטמיעו במטוס על פי דרישת הפנטגון. כשפרויקט ה-F-35 יצא לדרך הוא תוכנן מראש, בגלל העלויות האדירות, כמיזם רב-לאומי שבו משתתפות מדינות רבות שחלקן אינן חברות בנאט"ו. האמריקאים חששו שהטכנולוגיות החדישות והמכשור האוויוני שהוכנסו למטוס יזלגו לגורמים לא רצויים, ויאפשרו למדינות לא יציבות, בעיקר במזרח התיכון, להשתמש במטוס בניגוד לאינטרסים האמריקאיים ונגד גורמים ידידותיים לארה"ב.
כדי לשמר את התלות של המפעילים בה, עשתה ארה"ב כמה דברים. ראשית, היא זו ששולטת בתחזוקה של המטוסים. מעבר לזה הכניסו האמריקאים בתוכנת ההפעלה מתגים וקודים שמאפשרים לפנטגון לנטר בכל רגע איך ולאיזו מטרה מתכוננים השותפים למיזם להפעיל את המטוס, ואם, למשל, שינוי נתיב הטיסה שלו מסמן כוונה לתקוף מטרה שבה ייפגעו אינטרסים של ארה"ב. המערכות האלה, וההגבלות שהוכנסו לחוזי המכירה, מאפשרים לוושינגטון להשבית את ה-F-35 באמצעות מה שמכונה Kill Switches (מפסקי השבתה המקודדים בתוכנה).
מסיבות אלה (וגם בשל המחיר הגבוה של המטוס) אמרה איחוד האמירויות לאמריקאים ב-2021 "לא תודה", וויתרה על מטוסי ה-F-35 שטראמפ הסכים למכור לה אחרי שהצטרפה להסכמי אברהם ונירמלה את היחסים עם ישראל. אצל האמריקאים קיים חשש שהסעודים, שיש להם הסכם עם הסינים, יקנו את החמקן הסיני J-20. בארה"ב מעדיפים למכור מתוצרתם לא רק משיקולים תקציביים, אלא גם כדי לשמור על השליטה בשימוש במטוס. אגב, גם הטורקים פיתחו מטוס חמקן משלהם ("קאאן"), והם מנסים למכור אותו לסעודיה.
ישראל, לעומת זאת, אחרי מאבק ארוך ומר שעיכב את הגעת ראשוני המטוסים לארץ, פטורה מרוב ההגבלות לעיל, והיא יכולה להכניס שינויים ושיפורים כרצונה בחלק ניכר מהמערכות המעניקות ל"אדיר" (F-35i) את היתרון האיכותי על פני מפעילים אחרים של המטוס.
בכל שנה שבה ישראל מפעילה את האדיר, מתרחב הפער האיכותי-מבצעי מל מדינות אחרות המחזיקות במטוס. לכן, חשוב לא רק איזה דגם של F-35 ירכשו הסעודים, ועם אילו מכשור ואוויוניקה, אלא גם אילו חימושים יימכרו להם עם המטוס ואילו מגבלות יוטלו עליהם. למשל, איסור הצבתו בשדות תעופה במערב סעודיה, משם הם יכולים לתקוף את ישראל בהפתעה.
בשנות ה-80 נרשם עימות בין ישראל לבין ממשל רייגן, לאחר שארה"ב מכרה לסעודים מטוסי התרעה מוקדמת, פיקוד ושליטה מדגם אייווקס E-3. מדובר היה למעשה בבואינג 707 שאנטנת מכ"ם ענקית דמוית פטרייה הוצמדה לגבו. הוא נחשב אז לשיא התחכום, שיאפשר למשתמש בו להבחין בכל מה שזז באוויר ועל הקרקע באזור. ישראל והלובי באיפא"ק התנגדו לעסקה, שכללה גם שלושה מטוסי תדלוק, בנימוק שהיא תפגע בצורה בלתי הפיכה ב"יתרון הצבאי האיכותי" שלה באזור. תומכי ישראל משתי המפלגות (כן, היו ימים שהתמיכה בנו הייתה מקיר אל קיר) אף חוקקו בקונגרס את החוק לשימור היתרון הצבאי האיכותי של ישראל, המגביל מכירות נשק אמריקאי לגורמים המסכנים את ידידותיה של ארה"ב.
בסוף העימות גווע. רייגן אמנם מכר לסעודיה את המטוסים, אבל המפעילים שלהם נשארו אמריקאים למשך שנים רבות, וישראל קיבלה פיצוי (בדמות מטוסי F-16). כך היה גם כשארה"ב החליטה, כמה שנים לאחר מכן, למכור לסעודים מטוסי F-15E. התעוררה מהומה גדולה, שנרגעה כשהתברר שהאמריקאים מחזיקים את היד על המתגים, והסעודים לא יכולים לעשות כרצונם. למעשה, עד היום הם מתקשים לתחזק את המטוסים.
המסקנה המתבקשת היא שנורמליזציה עם סעודיה שווה את הסיכון המתון, הכרוך במכירת F-35 לסעודיה על פי הסטנדרטים והמגבלות שמעמידה ארה"ב לעסקה.
חשוב לא רק איזה דגם של F-35 ירכשו הסעודים, ועם איזה מכשור ואוויוניקה, אלא גם אילו חימושים יימכרו להם עם המטוס ואילו מגבלות יוטלו עליהם
