ועדת חקירה ממלכתית לא תקום בכהונת הממשלה הנוכחית. ספק אם תקום ועדת חקירה גם במתכונת אחרת. שנתיים לאחר הטבח הנורא, הזמן לא מיטיב עם הזיכרון, הפרטים מיטשטשים, הנרטיבים מתקבעים ותאריך מתן דין וחשבון לציבור אין. כמנהגו בקודש, נתניהו עשה צעד נוסף השבוע בדחיית הקמת ועדת חקירה, וקבע – לאחר דיון שנעשה כמצג שווא לדרישת בג"ץ – כי יקים צוות שרים שיעדכנו על מתווה בעניין בעוד 45 יום. הכל צפוי והדחיינות נתונה.
נתניהו לא באמת רוצה להקים ועדת חקירה שתחקור את מחדליו. אבל כאשר ניגשים לוויכוח אינטלקטואלי עם הקואליציה בנושא, טענתם הרשמית בתמצית היא "צריך להקים ועדת חקירה שתזכה לאמון ציבורי על ידי רוב העם. יש קבוצה גדולה שיש לה חוסר אמון בנשיא העליון ובבית המשפט כך שלא יכול להיות שהוא יקבע את ההרכב". נתניהו הגדיר זאת כך: "כשאנחנו מדברים על הסכמה רחבה – אנחנו מדברים על הסכמה רחבה בציבור. אם באופוזיציה לא רוצים – אז זה שלהם". מעבר לעובדה כי רוב מובהק של הסקרים שנעשו מציגים תמיכה רחבה להקמת ועדת חקירה ממכלתית לפי החוק, כיצד הממשלה יכולה לדבר בשם ציבור גדול ולטעון בתוקף שחצי עם אינו מאמין בנשיא העליון, אך בד בבד לכפור בייצוג האופוזיציה את החצי השני של אותו עם שתומך בוועדת חקירה ממלכתית? כיצד מייצרים הסכמה רחבה ללא האופוזיציה? לנתניהו הפתרונים.
אך אין מדובר בכשל הלוגי המרכזי בוויכוח סביב הקמת ועדת חקירה ממלכתית. נניח שנקבל את טענת הקואליציה על חוסר אמון בשופט יצחק עמית – גם פשרות בדמות העברת הסמכות לשופט סולברג נפסלו על סף. הכשל הוא סביב הדרישה למעשה כי הנחקרים ימנו את חוקריהם. לא סתם חוק ועדת החקירה הממלכתית נתן סמכות לממשלה לקבוע את מנדט הוועדה אך לא את הרכבה, ואף קבע בסעיף מפורש כי יש לוועדה סמכות לחופש פעולה בהגשת המסקנות.
הבדלים רבים קיימים בין הזירה הציבורית לזירה הפלילית, אך קשה להתעלם מההקבלה הבאה: מאז פרצה לחיינו פרשת הפצ"רית, התייצבו כל חברי הקואליציה תחת כל מיקרופון רענן וזעקו כי יש להוציא את סמכות החקירה מידי היועמ"שית והפרקליטות, בטענה לניגוד עניינים מוסדי. לטענתם, הם ליוו את הבדיקה שטויחה בפרקליטות הצבאית, ולכן לא יעלה על הדעת כי אף אדם מטעמם או הכפוף אליהם ילווה את החקירה. טענה חזקה וצודקת זו קיבלה אף תוקף משפטי בפסק הדין של בג"ץ.
הוא הדין בעניין ועדת החקירה. גם לשיטת המצדדים בכך שנשיא העליון או מי מהשופטים לא ימנה את הרכב הוועדה, מדוע לדידם ניתן לאפשר לנחקרים מהממשלה שהטבח אירע במשמרת שלהם למנות את חוקריהם? לא צריך להיות שופט גדול ולא זוטר כדי לזהות את ניגוד העניינים המוסדי שכתוב על הקיר באותיות קידוש לבנה. בממשלה, אגב, מבינים זאת, אך בוחרים להתעלם. לא מן הנמנע כי גם ניגוד עניינים זה יידרש לעבור את מבחן בג"ץ, אם וכאשר הממשלה תקדם את תוכניתה להקמת ועדת חקירה מטעמה.
לפי הקואליציה, היועמ"שית והפרקליטות ליוו את הבדיקה שטויחה בפרקליטות הצבאית, ולכן לא יעלה על הדעת כי ילוו את חקירת הפרשה. אלא שהוא הדין בעניין ועדת החקירה
