חורבות עזה יכולות לשמש מטאפורה טובה למצבם של יחסי החוץ של מדינת ישראל. לאחר שנתיים של מלחמה קשה, מורכבת ושנויה במחלוקת בעולם, מעט נותר מהקשרים שלנו עם רבות מבנות בריתנו לשעבר במערב אירופה ובחלק גדול מהמדינות המתפתחות.
אפילו בארצות-הברית, למרות היחסים המעולים בינינו לבין ממשל טראמפ, חלה שחיקה ניכרת בתמיכה בישראל בקרב הצעירים ובשמאל ובימין הרדיקלי. אחת המשימות העיקריות של ממשלת ישראל הבאה תהיה לבנות מחדש, מדינה אחר מדינה, מנהיג אחר מנהיג ועם אחר עם, את יחסי החוץ שנהרסו.
משימה כזו תהיה בוודאי בלתי אפשרית תחת עוד קואליציה ימנית קיצונית. פשוט אין דרך עבור דמות כמו איתמר בן גביר למצוא מכנה משותף אפילו עם דמוקרטים מתונים, קל וחומר עם פרוגרסיביים בארה"ב. לעומת זאת, ממשלה מרכזית יותר תוכל ליצור קשרים עם המושלים הדמוקרטיים המתונים של קליפורניה, מישיגן ופנסילבניה המשפיעים, ועם הסיעה היהודית בקונגרס.
על ידי התמקדות ב"רוב הדומם" באמריקה, ניתן עדיין להחיות את אלה שאינם מזדהים עם שמאל או ימין אנטי-ציוני. עלינו לבנות מחדש את המותג של ישראל כנכס אסטרטגי ומוסרי לעם האמריקאי. יש לפתוח בפעילות דומה גם כלפי ממשלות אירופה, שעל אף שהן התנהלו בביקורתיות רבה כלפי ישראל במהלך המלחמה, עדיין פתוחות ליחסים קרובים וכנים.
אך עוד קודם לכן, השלב הראשון בשיקום מתחיל בבריתות חדשות, ראש הממשלה הבא יצטרך תחילה לנסוע להודו וארגנטינה. עליו לפעול לגיוון תיק מדיניות החוץ שלנו, במיוחד עם המעצמות העולות.
ישראל חייבת לבסס מחדש את תדמיתה כמדינה שוחרת שלום. אין פירוש הדבר שעלינו לתמוך שוב בפתרון שתי המדינות, אך אנו יכולים לספק אופק דיפלומטי על ידי הרחבת האוטונומיה הפלסטינית ביהודה ושומרון ואולי יצירת קנטונים עצמאיים למחצה. עלינו גם להשתתף בשיקום עזה, שם יישאר מוקד העולם במשך שנים רבות.
שיקום עזה אכן עשוי להימשך הרבה מאוד זמן, אך יחסי החוץ שלנו לא יכולים לחכות. הרבה לפני הבחירות הבאות עלינו להתחיל לתכנן את חזרתנו למצב שבו המדינה תהיה חברה מכובדת ומוערכת בקהילת האומות.
אחת המשימות העיקריות של ממשלת ישראל הבאה תהיה לבנות מחדש, מדינה אחר מדינה, מנהיג אחר מנהיג ועם אחר עם, את יחסי החוץ שנהרסו
