רחוב דיזנגוף בתל-אביב של תחילת שנות ה-70 לא היה ממש המקום לשמוע בו מחמאות על "נורית", הסרט של ג'ורג' עובדיה ז"ל שנכתש בביקורות. אבל דווקא שם יונה אליאן, שכיכבה בלהיט המיתולוגי, קיבלה את החותמת. "אני הולכת ברחוב ומולי עובר ניסים אלוני, שהיה בשבילי הסגן של אלוהים", היא נזכרת, "והוא אומר לי: 'יונה, אל תשימי לב למבקרים. הסרט נפלא. ראיתי אותו פעמיים'. כל כך שמחתי, גם בשביל ג'ורג'".
2 צפייה בגלריה
(היסטריה לאומית. אליאן וקשת ב"נורית" | צילומים: יונייטד קינג, באדיבות סטודיו אטלס, משפחת עובדיה)
היום מורשתו של עובדיה, מחלוצי הקולנוע המסחרי בישראל ויוצר שריגש מיליוני ישראלים ("נורית" לבדו הביא כ-900,000 צופים), נמצאת במקום הראוי לה והיא נלמדת בחוגים לקולנוע וזוכה למחווה במוסדות מכובדים. גם פסטיבל "סאונדטראק" לקולנוע ומוזיקה בסינמטק תל-אביב, שייפתח הערב ויימשך עד יום שבת, יוקדש בחלקו לבמאי האיקוני: מחר (רביעי) יוקרנו "נורית", "אריאנה" ו"יום הדין", ולאחר ההקרנה של "נורית" יתקיים פאנל חגיגי בהשתתפות אליאן וכמובן ששי קשת, בן זוגה הנצחי שאותו הכירה על הסט. גם ניסים סרוסי ייקח חלק.
"ג'ורג' היה איש מקסים שעשה סרטים טובים בסוגם", אומרת אליאן. "כאן שפטו אותו לחומרה. למה? כי רצו ליצור פה תעשייה של קולנוע צרפתי".
ומה את ראית אצלו?
"אמן עד עמקי נשמתו. אהב וחלם קולנוע. כל מי שהיה כשיר לראות סרט ראה את 'נורית'. אני, כילדה מיפו, ששיחקה אז בתיאטרון הקאמרי, לא הבנתי מה נפל עליי. לא יכולתי לעבור ברחוב. כולם התנפלו. עד היום אנשים רואים את הסרט. כנראה האמת והכנות שהיו בו כובשים את כולם, ואולי גם סיפור האהבה של ששי ושלי".
אכן, אהבתם הבלתי אפשרית של שושנה (אליאן) ומשה (קשת) נמשכה גם אחרי שעובדיה צעק את ה"קאט" האחרון. מה שפחות זכור הוא שאליאן לא שרה בסרט. "עד היום לא מאמינים לי שלא שרתי בסרט", היא מספרת, "זו נירה גל. הרבה שנים, כשהייתי באה להופעות, ביקשו ממני לשיר והתנצלתי. לששי ולי יש מופע משלנו, שבו אנחנו שרים שיר מהסרט והקהל צורח בהתלהבות".
איך היו היחסים ביניכם בהמשך?
"כל פעם שהוא פגש אותי הוא היה אומר לי, 'יש לי סרט בשבילך'. אפילו על מיטת חוליו הוא הצע לי לשחק בסרט. אמרתי לו, 'רק תצא מבית החולים ונעשה את זה".
