מתי מותר לסלק לקוח? האם סביר להחזיר מנה אחרי שהלקוח אכל כמעט את כולה? הייתכן ששוטפי הכלים שותים את מה שנשאר בכוסות? על כל השאלות הללו ועוד הרבה עונים השפים אסף גרניט ואורי נבון, השותפים בקבוצת "מחניודה", בפרק החגיגי שמסכם את השנה הראשונה של "לשבת לקחת", פודקאסט המסעדנות של נדב בורנשטיין ובן זוגו, המסעדן כפיר ארביב.
הפרק עם גרניט ונבון הוקלט וצולם בשידור חי, ולמרות הפיתוי לא גלש (כמעט) לכיוון הריאליטי ועולם הסלבס, ונשאר נטוע עמוק בעולם של המסעדנות המקצוענית. יכול להיות שבמקום נסתר כלשהו מוקלט מדי שבוע פרק בפודקאסט האינסטלטורים או בהסכת עורכי הלשון, אבל לא בטוח שהם יצליחו להתקרב לדימוי המצליח והיוקרתי שיש נכון לעכשיו לענף המסעדנות.
כשבכל רגע נתון משודרת בפריים-טיים תחרות בישול, אנשים נוטים לשכוח את הסיפורים הקשים על מסעדות שקרסו ושפים שפשטו את הרגל. ואכן רוב שאלות הקהל שנאספו והופנו למסעדנים הסופר-מצליחים עסקו בצרות הקבועות או הנוכחיות של הענף: גיוס עובדים, שימור צוות, איזון עם חיי המשפחה, מציאת אתגרים חדשים. אף אחד לא ביקש חוות דעת על מתכון, ובכלל לא דיברו שם הרבה על אוכל.
בעידן שבו צילחות וטימפרור הפכו מילים שגורות בכל בית, בורנשטיין וארביב שוחים בחומר. הם אפילו עימתו את גרניט עם תלונה מקצועית של רותי ברודו, ובאותה קלות יכלו לשלוף גם ציטוטים מפרקים קודמים עם עזרא קדם, אבי ביטון, ישראל אהרוני ועוד רבים וטובים.
דמותו של גרניט מצטיירת, בעידודו המופגן, בתור הגורו של המסעדנים. הוא מסביר את כל הדילמות, מנתח את כל הקשיים וכמובן יודע את כל התשובות. יכול להיות שלא תאמינו לו כשהוא מספר שהמניע המרכזי שלו אינו כסף או פרסום אלא הנאת הסועדים, אבל כשהוא מתאר את עקרונות הניהול שלו, כל מסעדן מתחיל צריך להוציא דף ועט.
