פעם, במאה הקודמת, כשהייתי סטודנטית לעיצוב, ריגש אותנו אחד המרצים כשביקש מאיתנו לעצב כיסא. נשמע פשוט, אבל התברר שזו אחת המשימות המורכבות ביותר שיש. במשך כמה שבועות ניסינו להבין איך להמציא מחדש את אחד מהרהיטים הנפוצים והשימושיים ביותר בחברה האנושית. ובעצם, למה בכלל? רהיט כל כך יומיומי שיש לו אינספור גרסאות שעוצבו לאורך מאות שנים, מאז ששימש פריט יוקרה לעשירים — עתיר בקישוטיות מוגזמת — ועד לחפץ לבן ופונקציונלי מפלסטיק, עשוי מיציקה אחת, שמשמש בין השאר גם לקרבות בריכה באחת ממדינות הים התיכון.
הכיסא הוא אחד האובייקטים הכי מטופלים והכי מאתגרים בתחום. כיסאות נמצאים בכל חלל לשימוש בני אדם. הרגליים האנושיות תמיד מתעייפות והגוף מחפש משענת. כל אחד מכיר את התחושה של לגרור, להתמקם ולשבת על כיסא — נוח יותר או נוח פחות. מדובר באובייקט נטול מנגנון (לרוב), ועם זאת בעל אלף פנים שאדריכלים ומעצבי מוצר מצאו בו כר לביטוי ולנגיעה ביומיומי ובשאפתני באותו זמן. במידה מסוימת העיצוב השונה בכל פעם הוא הביטוי של רוח התקופה שבה עוצב כל כיסא.
ומתברר שאותה משימה ששלחו אותנו לפצח המורים לעיצוב ממשיכה לאתגר גם היום את הסטודנטים העכשוויים — מה שהופך את הקורס לעיצוב כיסא לאבן דרך בהוראת העיצוב. "קורס כיסא מעניק לסטודנט למידה של הקשרים תרבותיים, ארגונומיים, אסתטיים וחומריים", אומר פיני ליבוביץ', מעצב ומנחה מוביל של הקורס מאז התחילו ללמד אותו לפני 16 שנים במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, בניהולו של המעצב ניל ננר. "כשקולטים את מספר הכיסאות שכבר קיימים סביבנו, מבינים שיש כאן אתגר מהותי במציאת חידוש או דיוק באמירה או בביצוע".
החקירה והשאלות האלה הם הבסיס ל"קורס כיסא" המסורתי שמעבירים בשנקר לתלמידי שנה ג'. בכל תהליך עיצובי חדש חייב לעבור המוצר פירוק רעיוני לחומר, צורה, אסתטיקה, מבנה, שימוש, טכנולוגיה והקשר תרבותי. לפעמים יהיה אלמנט אחד מהם מוביל, והשאר יתפתחו בעקבותיו כמו למשל דגש על שינוע חסכוני (כסאות כתר פלסטיק שמתלבשים אחד על השני לערימה גדולה וחסכונית במקום) לעומת דגש על חומר — כל אחד יוביל למוצר שונה מהותית באופיו. בקורס חוקרים הסטודנטים ומתרגלים את העולם המסורתי של כיסאות בעבודת יד וקישוטיות שנובעת מעיבוד של עץ, ואחר כך, צעד אחר צעד, שבוע אחרי שבוע, מתנסים בתרגילים שמדמים את ההתקדמות בעולם התעשייתי והחומרים החדישים, שיטות עיבוד וייצור שמשפיעים גם על המבניות ועל הסגנון של המוצר, עד שמגיע השלב ליצירה עצמאית.
כעת החליטו בשנקר להציג תערוכה שנקראת "כיסא בריבוע". התערוכה מוצגת בגלריה של מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל, ואליה ליקטה האוצרת גלית גאון כ-50 כיסאות ממיטב התוצרת של הקורס לאורך השנים. חלק מהאובייקטים יוצרו מחדש לרגל התערוכה, חלקם שרדו את השנים שחלפו בתנאים ביתיים לא מיטביים. הכיסאות ניצבים זה לצד זה בגלריה, כמו חברים שמצטופפים ונהנים זה מחברתו של זה. הכיסאות מוצגים באנונימיות: פרטי המעצב והשנה שבה נוצר כל כיסא אינם מופיעים בצמוד למוצג אלא בקטלוג מודפס, מה שיוצר רגע של מסתורין חידתי. מעניין היה להבין שדווקא המוצגים הרדיקליים יותר הם מהשנים הראשונות של הקורס. "גם הקורס מתבגר", מסביר פיני ליבוביץ', "וגם התקופה שונה. הקו המוביל בעבר היה חדשנות אל מול המציאות, והיום ניתן לראות בכיסאות ובתהליך שעוברים הסטודנטים יותר חיפוש של דיוק וארגון של המציאות".
לצד תערוכת הכיסאות בגודל מלא ואמיתי, מוצגים גם 50 דגמים מוקטנים, תכשיטים עשויים פליז, של כיסאות קיימים, תוצרים מקורס אחר של הסטודנטים במחלקה לעיצוב תכשיטים, בניהולה של יעל אוליאל.
גילוי נאות: קיבלתי שי קטן בפתיחת התערוכה - כפתור מתכת לדש הבגד. אחרי שנתיים שבהן התקשטנו בסיכות דש צהובות, היה נחמד לקבל תכשיט פחות כואב ויותר משמח. בכפתור של התערוכה הוטבעו אימג'ים של מספר כיסאות איקוניים. מבין כל הכיסאות ההיסטוריים, הקלאסיים, המתחכמים ופורצי הדרך, אני קיבלתי כפתור עם דמותו של כיסא "כתר פלסטיק" — מוצר איקוני בהיותו הבן החורג משולי עולם העיצוב. אם הכיסאות היו חבורה, זה היה הפועל הפשוט ביניהם. חסר כל הוד והדר, מבוסס חומריות פלסטית זולה, בתהליך ייצור מונובלוק תעשייתי, ועם זאת בעל דריסת רגל ותפוצה גלובלית שאין להתווכח איתן.
כפתור אחר הציג, כמתבקש, את הכיסא של טונט — אבן דרך חלוצית בשרשרת הדורות של הייצור התעשייתי. הכפתור הזה פתח צוהר להתבוננות באובייקט בסיס כמו כיסא ולשיח בין החיים האמיתיים הפשוטים לבין התפקיד של האמנות במתיחת הגבולות בין הרדוד למתוחכם, בין הקיים לבין כל מה שעוד אפשרי. בהשראת הסיכות האלה שחולקו בתערוכה, נזכרנו בכמה מהכיסאות האיקוניים ביותר שעוצבו במאות האחרונות ושינו את עולם העיצוב.
הכיסאות האייקונים של המאה ה-20
1. כיסא דיימונד / הארי ברטויה
המעצב האיטלקי פיתח ב-1952 את האוסף האגדי של רהיטי חוטי פלדה כולל כיסא היהלום – אחד החידושים הגדולים ביותר בעיצוב רהיטים של המאה ה-20.
2. כיסא אדום וכחול / חריט ריטפלד
ידוע גם כ”כיסא ריטפלד” ועוצב ב-1917 ע”י ההולנדי חריט ריטפלד. סגנון הדה סטייל שנחשב לאחד הניסיונות הראשונים של עיצוב תלת-ממדי. מודל הכיסא המקורי נבנה בצבעים שחור, לבן ואפור וכעבור כשנה, לאחר היכרותו של ריטפלד עם פיט מונדריאן שונו הצבעים לסט בהם השתמש מונדריאן בציוריו.
3. כסא פנטון / ורנר פנטון
פנטון ניסה ליצור כיסא נוח עשוי מקשה אחת שניתן להשתמש בו בכל מקום. יחד עם היצרן ויטרה הם הציגו בשנת 1967 את הכסא שהפך לסנסציה וקיבל פרסים רבים ונחשב היום לקלאסיקה של עיצוב מודרני.
4. כסא ברצלונה / מיס ון דר רוהה ולילי רייך
עוצב ב-1929 עבור המלך והמלכה של ספרד בביתן הגרמני בתערוכה העולמית. שילוב של בסיס בצורת X ודיפון עור מהודר בטכניקת טאפטינג. שואב השראה מכיסאות רומיים, ומציג את הפשטות האלגנטית של הסגנון המודרניסטי.
5. כסא POÄNG / נובורו נאקמורה
איקאה, 1976. הצלחה מסחררת של כיסא עם שלדת עץ מכופף ועיצוב קל ונוח. נמכר ביותר מ-30 מיליון עותקים ברחבי העולם. נאקמורה היפני קיבל הכרה בלתי רגילה מהחברה – והכיסא הפך לסמל נוחות פונקציונלית.
6. Eames Lounge / צ’ארלס וריי איימס
הושק ב-1956 כניסיון ליצירת רהיט יוקרתי, נוח ועל-זמני. מורכב ממושבים מעץ מכופף וריפוד עור על בסיס מסתובב – שילוב של חמימות נוסטלגית ועיצוב מודרני מוקפד. עד היום מוערך כאחד הכיסאות החשובים בעיצוב האמריקאי.
7. כיסא ביצה / ארנה יאקובסון
עוצב ב-1958 עבור לובי מלון SAS בקופנהגן. יוצר תחושת קן מגונן ומעוגל. הפך לסמל של עיצוב טוטאלי ונוחות עוטפת, עם נוכחות גם בתרבות הפופ – למשל ב“האח הגדול”.
8. כסא טוליפ / ארו סארינן
סארינן יצר ב-1956 כיסא בעל רגל אחת – בסיס אלומיניום ותושבת פיברגלס חלקה המזכירה פרח צבעוני. עיצוב רדיקלי, מינימליסטי ואורגני שהפך לאייקון מודרני.
9. כסא Ghost / פיליפ סטארק
כיסא פלסטיק שקוף בהשראת כיסא לואי ה-16. עיצוב שהוא מחווה ובו-בזמן פרודיה על פאר מלכותי – מתכתב עם מסורת ניאו-קלאסית אבל בגרסה מודרנית, מינימליסטית, שקופה וזולה לייצור.
