חמש דקות וחצי בתוך תוספת הזמן במשחק של קורסאו נגד ג'מייקה במוקדמות אליפות העולם, במצב של 0:0, ולאחר ששרק לפנדל לטובת ג'מייקה, השופט איבן ברטון הלך לצפות במסך ה-VAR כדי לברר אם שחקן ג'מייקני אכן הוכשל ברחבה, והאם מגיע לנבחרת בצהוב פנדל במשחק שהכריע מי תעלה אוטומטית למונדיאל 2026 ומי תלך לפלייאוף.
על רקע השידורים החוזרים, ארבעת השדרים באולפן בקורסאו התפללו לבוראם, לשופט, לאמם, לאלילת הצדק והמזל, שהפעם ילכו איתם. אלוהי הכדורגל בטוח ישב איתם באולפנים באותו לילה: שלושה כדורים ג'מייקניים פגשו את הקורות והמשקוף של קורסאו, כמו אחוזי כישוף. כשהשופט חזר למרכז המגרש וסימן כי לא היה פאול, התחיל הכאוס באולפן: השדרים נעמדו בצרחות, התחבקו ופרצו ביללות שמחה. כמה דקות לאחר מכן השופט שרק לסיום, וקורסאו מצאה את עצמה עם כרטיס אוטומטי למשחקים.
כשאיסלנד, אז מדינה בת 350 אלף תושבים, העפילה לגביע העולמי ברוסיה 2018, היא הפכה למדינה עם מספר התושבים הקטן ביותר שהגיעה אי פעם למפעל. ביום שלישי בלילה, לאחר התיקו עם ג'מייקה, קורסאו, אי קריבי אוטונומי ששייך לממלכת ארצות השפלה, עם כ-156 אלף תושבים, העפילה למונדיאל 2026, וניפצה את השיא האיסלנדי לרסיסים.
ד"ש מקנג'י גורה
התיקו בקינגסטון וההעפלה סיימו קמפיין מרשים של קורסאו במוקדמות: שלושה ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו עם הפרש שערים של 3:13. התיקו שכולו ניצחון ביום שלישי היה מרשים במיוחד. לא רק שהיא נאלצה לסחוט תיקו מול 35 אלף אוהדים מקומיים (שני מטוסים חכורים הביאו את אוהדי קורסאו לג'מייקה, או בערך חצי מדינה), אלא שקורסאו הייתה צריכה להסתדר ללא המאמן ההולנדי דיק אדבוקט שחזר למולדתו כדי לסעוד את אשתו החולה. אדבוקט, שהגיע לאמן בקורסאו בינואר, נחשב לאחת הסיבות המרכזיות של הקמפיין המוצלח.
מי שניהל את המשחק עבור קורסאו היה דין גורה, אגדת כדורגל סורינאמית ואביו של קנג'י גורה, שחקן מכבי חיפה ומכוכבי הנבחרת. בסיום המשחק שלח אדבוקט מסרונים לגורה ולמנהלי הנבחרת ובהם כתב: "ברכות. לא ייאמן. איזו הרפתקה". אדבוקט אמר בעבר כי יחשיב את ההעפלה של קורסאו לאליפות העולם כהישג הגדול בקריירת האימון שלו, אמירה בעלת משקל למאמן שהוביל בעבר את הולנד ודרום-קוריאה לגביע העולמי ואת רוסיה לאליפות אירופה. את הקריירה המעולה של אדבוקט בן ה-78 כמאמן לא צריך לשפוט רק לפי ההצלחות שלה, הגיוון והפיקנטריה, אלא על אורך הזמן שאדבוקט מאמן בצמרת: כל אחת מההעפלות החשובות הללו קרתה בעשור אחר.
קורסאו הייתה קולוניה הולנדית עד המאה ה-17, והנבחרת הנוכחית שלה היא פוסטר של הקשר הזה. ראשית, רק שחקן אחד בסגל, טהיט צ'ונג שגדל במחלקת הנוער של מנצ'סטר יונייטד ומשחק היום בשפילד יונייטד, נולד בקורסאו. כל השאר נולדו בהולנד והם בעלי מורשת משפחתית קורסאית. אחת הסיבות להתעוררות ולהצלחה של הכדורגל בקורסאו היא שההתאחדות הפסיקה להסתמך רק על שחקנים מקומיים וניגשה במרץ לגייס שחקנים שהוריהם היגרו לאירופה מקורסאו, ומשחקים היום בליגות בכל רחבי אירופה. באופן כללי, מדובר גם בעוד עדות לחוזקו של הכדורגל ההולנדי: רוב השחקנים בסגל של קורסאו לא היו טובים מספיק כדי להימנות על סגל נבחרת הולנד.
גם באגף האימון, התאחדות הכדורגל של קורסאו הימרה בהולנדית. תחילה הוצעה משרת המאמן לבארט ואן מרוויק בן ה-73, שהבהיר להתאחדות הקורסאית שהוא לא עומד לפרוש מהפנסיה כדי לאמן בקריביים. קורסאו החליטה לפנות למאמן מבוגר יותר, לואי ואן חאל בן ה-74, שהסביר להם שאם הוא יאמן שוב, זו תהיה רק נבחרת שמועמדת לזכייה בגביע העולמי. אחרי שתי הדחיות הללו, אדבוקט התקשר לראשי ההתאחדות ואמר להם: "שמעתי שאתם מחפשים מאמן הולנדי. אני חופשי". והשאר זו כבר היסטוריה.
תום עידן התמימות
מדובר בדינמיקה מכופלת: מצד אחד שחקני הנבחרת הם פטריוטים שגאים לייצג את קורסאו, מצד שני כמעט כולם מגיעים מרקע הולנדי, כמעט כולם גדלו במחלקות נוער הולנדיות, וכולם מכירים את שיטות האימון ואת דרישות האימון. הרקע הזה גם גרם להסרת מכשולים קבועים בהעסקה של מאמן זר כמו אי-הבנת התרבות המקומית ובעיקר מכשולי שפה.
אדבוקט הוציא מהכדורגל של קורסאו את התמימות. הוא הכניס משמעת וטקטיקה ויצק אותם לתוך היכולות הטכניות של שחקניו, ובעיקר הוכיח שוב שהוא מאמן מאסטר בלהכין נבחרות למשחק ספציפי כדי להוציא תוצאה. קורסאו הייתה צריכה תיקו בקינגסטון וזה בדיוק מה שהיא הצליחה לסחוט. אדבוקט אולי היה בביתו בהולנד, מרחק של 7,900 קילומטר מהאצטדיון שבו התקיים המשחק, אבל רוחו, ללא ספק, הייתה על הספסל.
