אם העלייה של קורסאו לגביע העולמי היא סנסציה על רקע גודלה של המדינה, הרי שההעפלה של האיטי, אחרי ניצחון 0:2 על ניקרגואה, נראית כמו סצנה הזויה במיוחד מאזור הדמדומים.
כדי להבין את הקונטקסט של העלייה הזו, אפשר להתחיל מהעובדה שהאיטי אירחה את המשחק נגד ניקרגואה בקורסאו. מאז שנשיא האיטי, ז'ובנל מואיז, נרצח בביתו הפרטי ב-7 ביולי 2021 על ידי קבוצת מתנקשים שהזדהו כסוכנים של הרשות למלחמה בסמים (DEA), המדינה נמצאת במשבר פוליטי וכלכלי מתמשך. לפעמים יש חשמל, לפעמים אין מים. מצב חירום תמידי, שום דבר לא מתפקד. "מדינה כושלת", כפי שמגדיר אותה האו"ם.
מאז מארס 2024, אצטדיון הכדורגל הלאומי נמצא בשליטתן של הכנופיות שאחראיות לכאוס במדינה. רמות האלימות פשוט מטורפות: חברי הכנופיות יורים על מטוסים שנוחתים וממריאים מנמל התעופה, הכנופיות שולטות ברחובות, שכונות וערים שלמות, רעב כבד קיים במדינה, וכמעט 1.5 מיליון תושבים נאלצו לעקור מבתיהם לאזורים בטוחים.
האיטי, שאחד מכוכביה הוא פרנצדי פיירו, לשעבר במכבי חיפה והיום בא.א.ק אתונה, עלתה לגביע העולמי למרות שלא אירחה משחק אחד במדינתה. המאמן הצרפתי שלה, סבסטיאן מיניה, מעולם לא הניח את כף רגלו בתחומי המדינה מאז שקיבל את משרת האימון לפני שנה וחצי, וכיוון שכל שחקני הסגל משחקים במדינות שונות מחוץ להאיטי, הוא מגדיר את חוויית האימון שלו כ"אימון בשלט רחוק".
מדובר, כאמור, בעלייה בלתי אפשרית, נגד כל הסיכויים, מנוגדת לכל היגיון. כמו איבר אחד שממשיך לתפקד כראוי בגוף שכל המערכות שלו קרסו. עכשיו נשאר רק לראות אם ארה"ב של הנשיא טראמפ תסכים להעניק להם ולאוהדים שלהם אשרות כניסה בקיץ. (זאב אברהמי)
