לא ניתן להפריד בין כתבת "המקור" על הנאשמים בהצתת הפחים ליד ביתו של ראש הממשלה לבין הטענות שהטיח עמית סגל בחדשות 13, על חלקם ב"נרמול אלימות" לשיטתו. סגל אמר שקולות הזעזוע שיצאו מהערוץ עקב הסתה ואיומים הם צביעות, בשל הסטנדרט הכפול שמפגינות דמויות בכירות כלפי מפגני מחאה אגרסיביים ופעילים מיליטנטיים. רביב דרוקר ואחרים האשימו את סגל במתן "הצדקות" לאלימות נגדם.
לא צריך להיות מהמר פרוע כדי לנחש, מה יכולה להיות המסקנה של סגל מהכתבה של ישראל רוזנר ואביעד גליקמן. במתמטיקה קוראים לזה מ.ש.ל: אנשים שהוגש נגדם כתב אישום חמור קיבלו במה נרחבת ואמפתית להביע חרטה (מי באופן יותר משכנע ומי פחות) לצד אינספור "אבל", במטרה להעביר מסר שלפיו מערכת האכיפה השתגעה עליהם כדי לרצות את השלטון. לשם כך גויסו מיטב הלהיטים: מי גר בנתיב העשרה, מי קצין במיל', למי כאבה הבטן לפני, מי התחרט מיד אחרי וכמובן – רק רצינו למחות על הפקרת החטופים. הנה, בסוף הם שוחררו.
"המקור" עושה מעט – ובוודאי שלא מספיק - כדי להתגבר על הטענות המתבקשות הללו או דומות להן. אמנם מושאי הכתבה לא מוצגים כגיבורים ואין תמיכה ולו ברמז במעשיהם (זה לא יפריע למי שצריך לטעון אחרת), אולם ניכרת התמסרות לרקע ולנרטיב שלהם וגם של עורכי דינם. למשל אחד הסנגורים, גונן בן יצחק, קובע כי את המונח "טבעת אש" טבע לראשונה ראש הממשלה, שעות לאחר ההצתה. רוזנר אומר כי "המונח לא מופרך" בשל מיקומי הפחים, אך "אנחנו לא מצאנו את המונח הזה מוזכר לפני שראש הממשלה טבע אותו". ובכן, הוא הופיע במבזק של ynet, בין מירכאות, בסמוך מאוד להצתה. ככל הידוע, נתניהו לא מחלטר כמבזקן.
גם הטענות לאכיפה בררנית בעניין הבקשה למעצר עד תום ההליכים מתגלה כפריכה, עם דוגמאות לכאן ולכאן. במקום לשחרר ולעבור הלאה, רוזנר מתעכב על סיפור יחידני, של חרדי שהצית אש בהפגנה, שוחרר למעצר בית והפר אותו כדי להשתתף בהפגנה. אכן, לא בסדר, אבל זה פשוט לא משפיע ולו במאום על התשובה לשאלה המקורית. גם בדיון באולפן הובהר שהבעיה היא יותר רנדומליות מאשר רדיפה.
הטרגדיה היא שהכתבה בהחלט העלתה ריח חריף של עוול כלפי הנאשמים, בכל הקשור ליחס המחפיר לכאורה שקיבלו משירות בתי הסוהר על רקע פוליטי. אלו דברים בלתי נסבלים ולמרבה הצער לא מופרכים בעליל, לאור זהות השר והשפעתו המוכרת על המדיניות בבתי הכלא. באקלים פחות רעיל ניתן היה לגבש הסכמה סביב הנקודה הזאת. כנראה זה ייגמר בעוד סבב מתיש של חילופי "למה לא גינית".
