התפקיד הראשי בסרט "פינק ליידי" של ניר ברגמן לקח את אורי בלופרב למחוזות לא צפויים: כאחד השחקנים המבטיחים בישראל ("ריקוד האש" ו"המזח" בטלוויזיה, "שורה: מלאכת זיהוי החיים" בתיאטרון), הוא נכנס עם כל הלב לנעליים של לייזר, גבר חרדי שחי בארון ונסחט על ידי כנופיה ומצא את עצמו מסתובב בתל-אביב עם כיפה, פיאות, זקן ותוספות שיער שהודבקו לו חודשיים לפני הצילומים. "התקופה הזאת הביאה אותי לתוצאות מאוד יפות, ומצד שני היא הכניסה אותי לאיזה בור", הוא מספר, "לקח לי איזו שנה להתאושש מהצילומים של הסרט מהדיכאון".
לכן זה אולי יישמע מפתיע שהשחקן המוכשר הסכים לחזור לאותו תפקיד, הפעם בגרסת המחזה שיעלה בדצמבר בתיאטרון באר-שבע, וכתבה איה קפלן על פי התסריט של מינדי ארליך. "יום אחרי הפרמיירה של הסרט איה כבר צילצלה למינדי, ואחרי שקיבלה את האישורים הציעה לי את התפקיד", הוא מספר.
הסכמת מיד?
"הייתה לי קצת התנגדות בגלל מה שעברתי, אבל איה אמרה לי, 'אנחנו עושים משהו אחר. הסיפור הוא שחשוב', והסכמתי. בנוסף קיבלתי את עינת הולנד שאני מאוד אוהב לתפקיד הנשי הראשי, ואמרתי יאללה. התגובות הנהדרות מוכיחות שאיה צדקה ובגדול".
ההיכרות העמוקה של בלופרב (30) עם הדמות עשויה לחסוך ממנו עכשיו את דרך החתחתים שעשה לפני צילומי הסרט. "היו לי כל מיני רגעים", הוא משחזר, "ירקו עליי בשבת כשעישנתי סיגריה. באיזו מסיבה ניגש אליי מישהו ואמר לי: 'אני מעריץ אותך, אני גם עם כיפה בכיס'".
אתה גם לא גיי, כמו הדמות.
"שאלתי את עצמי אם אני צריך להתנסות בזה, אבל בסופו של דבר החלטתי שלא. אבל באותה תקופה לא יצאתי עם אף אחת. בחור במאה שערים אמר לי שיש בתהילים כל מיני פסוקים כדי לזכך את הנפש אחרי שעשית חטא, וכשיצאתי עם מישהי, אמרתי לה מראש: אם נהיה במגע אני אצטרך אחר כך להתפלל. לא סיפרתי הרבה דברים לאנשים והתחלתי לצבור תחושת בדידות. גם בצילומים ביקשתי שיפנו אליי בשם הדמות. כשכולם אכלו בבוקר ביקשתי שיביאו לי רק מלפפון, כי סגפנות היא משהו שמתאים לדמות הזאת".
איך יצאת מזה בסוף?
"אנשים טובים וחמודים עזרו לי לחזור לעצמי, אבל זה לא היה פשוט".
