אלי לוזון, שישתתף בשבוע הבא בפסטיבל "לב ישראלי" שיתקיים באשדוד (2-4 בדצמבר), בו יופיעו אמנים עם וללא צרכים מיוחדים על אותה במה, מתגעגע לימים שבהם כולם כיבדו את כולם. "אני מתמצת את הפסטיבל הזה בשתי מילים – 'אהבת חינם'. המסר שלי הוא לחבק את עם ישראל כולו, בלי הבדלי דת, גזע ומין. אני גדלתי על לקבל כל אדם באשר הוא – עניים, עיוורים, זקנים, חיילים, ימנים ושמאלנים, ואני מופיע ברוך השם לפני כולם, נענה לבקשות של כל מיני עמותות".
אתה מופיע עם אנסמבל "כלים שלובים", שבו אמנים על הרצף האוטיסטי.
"האוטיסטים הם אנשים עם כוחות מאוד גדולים. יום אחד פגשתי אבא של אוטיסט ואמרתי לו, 'אולי תיקח אותו לרב כדורי שיברך אותו'. הוא אמר לי, 'כשהייתי איתו אצל הרב כדורי, הרב כדורי ביקש שהילד יברך אותו, כי יש לאוטיסטים נשמות מאוד גבוהות'. הם חוזים דברים שבן אדם רגיל לא יכול לחזות. על מה אנחנו אנחנו רבים היום? על מה השסע והפילוג כאן? הפכנו, במיוחד בשנים האחרונות, למדינת ריב ומדון. הפילוג והשסע הם נוראיים שפשוט בא לבכות. כולם נלחמים בכולם. יאללה, חלאס, תעלו כיתה. תרתמו לעזור לכולם כמו שאתם תורמים במלחמה".
לפני ארבעים שנה יוני רועה ואתה כתבתם את שיר המחאה "איזו מדינה" שעדיין רלוונטי.
"'איזו מדינה' מדבר על כל הגזרות שמטילים עלינו בלי קשר למזרח ומערב לימין ושמאל. היום יש לנו 120 חברי כנסת ושרים שלא ממש מתעניינים בנו. אני מתגעגע לימים שהיו. הייתי חוזר ל-87', השנה שבה יצא השיר, בריצה מהירה. היה אז הרבה יותר טוב. אני מסודר בחיים, ברוך השם, אבל הפילוג מכאיב לי מאוד. אין לאנשים גם מעצור בשפתיים. היום שר יכול לגדף רמטכ"ל בלי בושה ופעם איש לא היה מעז לעשות את זה. זה לא הימים של מנחם בגין, שהייתה בהם הדרת כבוד. צריך רק להתפלל שתבוא עליהם התבונה וייפול להם מתישהו האסימון".
פסטיבל "לב ישראלי" נולד מתוך אמונה שתרבות ואמנות מהוות גשר לחיבור בין אנשים ופלטפורמה ליצירת שוויון הזדמנויות בתחומי התרבות והאמנות. יופיעו בו בין השאר יגל אושרי, איציק שמלי, מאיה אברהם, איילה אינגדשט ואריק משעלי שישתפו פעולה עם קבוצות אמנים צעירים עם צרכים מיוחדים, ארקדי דוכין שיחלוק במה עם נפגעי פוסט-טראומה, ההרכב "גדולים במדים", צעירים עם צרכים מיוחדים שמשרתים בבסיסי צה"ל, והסטנדאפיסט בן בן ברוך, שיארח את הסטנדאפיסטים בת אל ברונשטיין (פאפורה) המביאה בהומור סיפור חיים אמיץ על זוגיות, אימהות והגשמה כנמוכת קומה, ואת דדי גל שהופך את כיסא הגלגלים למקפצה לאירוניה ולנונסנס.
